שאלות ותשובות

שלום רב,

צריך לשמוע עוד פרטים כדי לענות על שאלה כזאת בצורה יסודית, ובטח שתשובה כתובה כגון זאת לא תמצה את העניין. בכל אופן בגדול השאלה שלך נשמעת כמו מקרה שאנו נוהגים להגדירו כתופעת "הסליחה החיצונית".

בן הזוג הפוגע ביקש סליחה, והנפגע סלח. אולם הפגיעה עדיין לא נשכחה ממנו, היא תפסה לה מקום מסתור בנבכי נשמתו, ובכל ויכוח (ופעמים אף בלא ויכוח, בן הזוג הנפגע מרגיש מעין כעס כלפי בן זוגו, ואינו יודע להצביע על הנקודה המסוימת שמטרידה אותו) היא מתעוררת לה ופורצת במלוא כוחה. יכול להיות שהפגיעה נמצאת שם זמן רב, ועד שלא יוציאו אותה משם ע"י התמודדות ראויה היא לא תעלם.

הסיבה לכך שהיא "מתחבאת" ולא נעלמת, יכולה להיות מכמה סיבות, הנפוצה שבהם היא שאף שבן הזוג הפוגע ביקש סליחה, כלפי הנפגע הסליחה הזאת לא הייתה מספיקה. יכול מאוד להיות שהנפגע מרגיש שאין הפוגע באמת מבין על מה הוא מבקש סליחה, ואף שבפועל הוא מבקש סליחה, אולם לא הייתה כאן הבנה רגשית פנימית של הנפגע, וא"כ גם סליחה אמיתית לא הייתה.

סיבה נוספת יכולה להיות שבקשת הסליחה הייתה מלווה בנסיון להקטין את עוצם הפגיעה, והנפגע שלא רצה לגרום להעצמת הוויכוח התרצה ומחל, אולם בליבו, עצם הקטנת הפגיעה פגעה בו יותר, והכעס והתסכול שלא יצא ולא ניתן לו מקום, פשוט התחבא לו בנבכי הנפש, לא נעלם, רק יושב ומצפה..

העצה הנתונה במקרה הנ"ל, שאם אחד מבני הזוג רואה שבן זוגו מתוסכל, או מרגיש שמשהו בליבו מטריד אותו, ישבו שניהם, ויעשו חשבון נפש. הנפגע לא ידחיק את רגשותיו, אלא יציף אותם, ויתמודד איתם כראוי. ומנגד, הצד הפוגע לא ינסה להקטין את עוצמת הכאב, אף על פי שהוא לא מבין את זה. יש לזכור, כאשר האדם נפגע אין להתייחס לדעת הפוגע, אלא לדעתו של הנפגע, ואם הנפגע פגוע עד עמקי נשמתו, אעפ"י שהפוגע סבור שזה דבר פעוט, ההתייחסות והסליחה צריכים להיות בהתאם לרמת ותחושת הפגיעה של הנפגע.

הטעות הקלאסית היא שהפוגע מנסה לגמד את הפגיעה כדי ליצור שלום, אולם צריך לדעת שעצם ההזדהות עם הפגיעה, וההבנה הרגשית שלה, היא עצמה הריפוי של הפגיעה, והיא הסוללת את הדרך לבקשת הסליחה. כל ניסיון לגמד ולהתעלם מגודל הפגיעה רק יגדיל את עוצמתה.

איתי בן יוסף מחבר הספר "לבדו" זוגיות ונפש באור פנימי, ומנהל מכון הייעוץ "בחדרי הנפש"

רוצים לשאול שאלה? כתבו למייל [email protected]