התחקיר שחושף לראשונה - כך בלמו את חדירת המחבלים לאשדוד ב-7 באוקטובר

בבוקר השבעה באוקטובר הם קיבלו קריאה ראשונית לסייע באבטחת צירים ראשיים ואת הכבישים הראשיים שהובילו לאשדוד ואשקלון.

הגדעונים והימ"מ היו מהראשונים שהגיבו להתקפה, והם עשו זאת תוך חתירה למגע כבר מהשעות הראשונות של הבוקר. בגופם הם עצרו את התפשטות מתקפת המחבלים לכיוון אשדוד, אשקלון ואפילו המרכז. הכוחות הראשוניים כללו לוחמים בודדים, שלתוכם הצטרפו עשרות לוחמים נוספים בהדרגה. הלוחמים ספגו פגיעות קשות – אך המשיכו להילחם ולהשתלט על זירות רבות, תוך כדי הצלת אזרחים רבים.

בתחמושת מועטה ובכוחות דלים יחסית מול כמות עצומה של מחבלים, הצליחו לוחמי יחידת הגדעונים של המשטרה לבלום ולחסל מחבלים שהיו בדרכם לעיר אשדוד ולאשקלון אליהם הצטרפו לבלימה לוחמי הימ"מ ובמשך למעלה מ-30 שעות ברציפות ניהלו קרבות עזים בעשרות זירות מקבילות. ברוב המקרים הצליחו הכוחות להשיג שליטה, אך לא באופן מושלם.

על אף ההישגים בשטח, ברור לגמרי שהמחיר היה קשה: בימ"מ לבדו נהרגו למעלה מ־58 לוחמים ביום הראשון ללחימה, ובסך הכול נהרגו יותר מ־70 לוחמים מכוחות הביטחון.

במסגרת ישיבות התחקיר של צה"ל על אירועי השבעה באוקטובר, שהחלו להיחשף, התקיימה לאחרונה שיחה עם לוחמים מהימ"מ ויחידת הגדעונים. הדברים שפורסמו עד כה מציגים תמונה מורכבת של עשרות רבות של זירות קרב, תגובה מהירה אך כאוטית, ומחיר דמים כבד – לצד תיאורים של גבורה יוצאת דופן והצלת חיי אדם.

בשיחה רפ"ק ע' מפל"ג בגדעונים 33 בלהב 433 ורפ"ק ס' סמפל"ג בימ"מ, חוד החנית שבלוחמינו שהובילו כוחות בשתי יחידות העילית של המשטרה, עולים הסיפורים המדהימים על ההתמודדות בשטח -

בלימת עשרות הטנדרים של הנוח'בות, חיסול המחבלים, הצלת החיים והנקודות המכריעות שהובילו לכך שזכו בתואר גיבורי העם. "בראשיתו של בוקר האימה, הכל התנהל בתוך כאוס, בלבול, חוסר וודאות והפתעה מוחלטת" אומרים השניים ומציינים. "בהתחלה ירדו כוחות לאזור השפלה ואפילו לאזור תל אביב אבל תוך זמן קצר כבר הבנו שהאירועים המשמעותיים מתרחשים בגזרת דרום ולשם ווסתו הכוחות והם מנעו את החדירה לערים  אשדוד ואשקלון.

אין ספק שהיממ והגדעונים מנעו חדירה של מחבלים חמושים ומצוידים לאזור אשדוד, אשקלון והמרכז במהלך אותן השעות. ידענו הישגים רבים באותו יום וזאת לצד כישלונות כי לא הכל צלח. היינו מעטים מול רבים. הציוד שעמד לרשותנו היה הכי בסיסי ולא מתאים למלחמה מסוג זו".

הלוחמים קיבלו את ההתרעה הראשונית סמוך לשעה 6:30 בבוקר, אך לא הבינו מיד שמדובר במתקפה רחבת היקף של מחבלים. ההתרשמות הראשונית הייתה שמדובר בחדירה מקומית, והם נשלחו ככוח סיוע לשיוט שגרתי ולהגברת מוכנות.

רפ"ק ע' מהגדעונים מספר על אירוע אליו נקלע באזור אנדרטת חץ שחור: "גילוי נאות - אנחנו הופתענו על ידיהם והם הופתעו על ידינו ולמעשה זה שיבש להם את התוכניות. היינו שישה לוחמים בהתחלה ומצאנו את עצמינו מול עשרות מחבלים חמושים במקלעים. זה היה סיפור של 50–40 רכבים עם ממוצע של חמישה מחבלים בכל אחד מהם".

רפ"ק ס', סמפל"ג בימ"מ, השתתף בלמעלה מ-30 שעות של לחימה תחת אש כבדה במהלכה הצליח הכוח בראשותו לחסל למעלה מ-150 מחבלים. יחד עם זאת, הכאב על תשעת הלוחמים בצוות שנהרגו באותו קרב היה גדול. רפ"ק ס' הגיע עם שמונה לוחמים בלבד לאזור צומת שער הנגב וזאת בעקבות דיווח שהתקבל על נפגעים שצריך לחלץ "הבנו שכל הצומת שורץ מחבלים.

היו שם מארבים, רשתות הסוואה, מטעני חבלה טילי RPG הם היו מוכנים להפתיע את האזרחים, וגם את כוחות הביטחון. בקרב שהתנהל מול מחבלים חמושים היטב בצמחייה סבוכה, נהרגו תוך רבע שעה שישה לוחמים.

הצומת נפתח רק ב-8:46, ואפשר המשך מעבר לכוחות נוספים לכיוון היישובים". אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאירוע התנהל בהפתעה גמורה והלוחמים פעלו ללא התארגנות מוקדמת, יצאו לקרב ישירות מבתיהם עם ציוד אישי בלבד חלקם ברכבים פרטיים. "כוח משטרתי של לוחמים קפץ למגע מתוך רכבים פרטיים, תוך כדי תנועה – והחל להילחם", תיאר רפ"ק ע' מיחידת הגדעונים 33. 

מבירור תחקיר צה"ל וכוחות הביטחון עולה ממצאים המציגים את לוחמי הימ"מ והגדעונים כמי שבלמו בגופם את מתקפת המחבלים ובלחימה הנועזת שלהם מנעו חדירה של עשרות בין 40 ל-50 טנדרים עם מאות מחבלים, שיועדו על פי התוכנית של המחבלים להגיע לאזור מרכז הארץ כשהם בתחמושת מלאה.

גורמים בכירים במשטרה משתתפים בשיח ומציינים "חסימת הרכבים האלה בידי כוח קטן מאוד של לוחמים הצילה את מדינת ישראל מהתקפת טרור רחבה הרבה יותר.

על פי הממצאים, המחבלים תכננו לחדור לערים, אך הקרב באזור חץ שחור ושער הנגב עצר אותם. העיר הכי צפונית שספגה את האש הייתה שדרות מבחינתנו. ללא ספק ואת זה אמרנו ללוחמים 'הצלתם את מדינת ישראל".רק לאחר זמן קצר התקבלו הנחיות חדשות, שהבהירו כי מדובר בזירות פעולה חמורות המחייבות תגובה מיידית. הכוחות שינו כיוון, עברו להיערכות קרבית – והחלו להגיע לזירות השונות בזו אחר זו.