הטור השבועי של דן וקנין: חנוכה - הסיפור האמיתי.

חנוכה- הסיפור האמיתי / דן וקנין

זֶה הָיָה לְפָנִים וְלִפְנֵי שָׁנִים,

כְּשֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד שָׁלְטוּ הַיְּוָנִים.

הֵם קָבְעוּ חֻוקִּים וּפָגְעוּ בַּיְּהוּדִים,

וּמַלְכָּם הֵבִין שֶׁזֶה לֹא מִשְׂחַק יְלָדִים.

רְשָׁעִים רַבִּים וּגְדוֹלִים הָיוּ אָז בָּעוֹלָם,

אֲבָל אַנְטִיּוֹכוּס שֶׁלָּנוּ עָלָה עַל כֻּלָּם.

הוּא שָׁלַל זְכוּיוֹת וְהֵטִיל גְּזֵרוֹת,

הִדְלִיק אֶת הַשֶּׁטַח וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת.

בֵּינְתַיִים בִּכְפָר קָטָן בְּאֵזוֹר מוֹדִיעִין,

פָּתָח מַתִּתְיָהוּ עִיתּוֹן וְלֹא הֶאֱמִין :

"אַנְטִיּוֹכוּס הַמֶּלֶךְ, שׂוֹנֵא הַיְּהוּדִים,

אוֹסֵר עַל בְּרִית מִילָה לִילָדִים."

בְּהֶמְשֵׁךְ הַכַּתָּבָה סִפְּרוּ בָּעִתּוֹן וְצִיְּינוּ לְשֶׁבַח,

אֶת הַחְלָטַת אַנְטִיּוֹכוּס שֶׁאָסַר בַּמִּקְדָּשׁ כָּל זֶבַח.

"הַמֶּלֶךְ הִתִּיר לַיְּהוּדִים לֶאֱכֹל רַק חֲזִיר וְדָגִים,

וּבְמַקְבִּיל אָסַר עֲלֵיהֶם לִשְׁמֹר שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים."

אֵצֶל מַתִּתְיָהוּ הִתְחִיל לְהִתְנַפֵּחַ הַוְּרִיד בַּמֵּצַח,

בְּלִבּוֹ הִתְלַקְּחָה אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ וּבְעֵינָיו חֲמַת רֶצַח.

הוּא הִשְׁאִיר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַקָּפֶה וְיָצָא מֵהַסָּלוֹן,

וְעָמַד עַל גִּבְעָה תַּחַת עֵץ שִׁקְּמָה אוֹ אַלּוֹן.

נִקָּה מַתִּתְיָהוּ הַגָּרוֹן וְקָרָא לְכָל מַאֲמִין

[בְּלִי לִבְדֹּק בִּכְלָל אִם הוּא שְׂמֹאל אוֹ יָמִין..] :

"חוּשׁוּ אַחִים חוּשׁוּ, נרִימָהּ פְּעָמֵינוּ,

לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְהָגֵן עַל מָסֹרֶת אֲבוֹתֵינוּ."

הִמְשִׁיךְ מַתִּתְיָהוּ וְקָרָא בְּקוֹל:" מִי לָהּ' אֵלַי.

בּוֹאוּ כֻּולְּכֶם וְאַל תִּדְאֲגוּ, הָאַחְרָיוּת עָלַי!".

נִקְבְּצוּ וּבָאוּ אֵלָיו יְהוּדִים בְּלִי חֲרָבוֹת וְרוֹבִים,

אֶחָד וְעוֹד אֲחָדִים, מְעַטִּים מוּל רַבִּים.

שָׁמְעוּ הַיְּוָנִים עַל קְרִיאָתוֹ שֶׁל מַתִּתְיָהוּ,

וְצָחֲקוּ מְאוֹד כִּי לֹא יָדְעוּ עֲדַיִן מִי הוּא.

לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם הַכּוֹפְרִים, כִּי חֲנִית וַחֲרָבוֹת,

אֵינָם מוֹעִילִים מוּל אֱמוּנָה בֶּאֱלֹהֵי צְבָאוֹת.

שָׁלְחוּ הַיְּוָנִים חֵיל רַגְלִים וּפָרָשִׁים מְהִירִים,

וּבְחֵלֶק מֵהַקְּרָבוֹת אֲפִילּוּ נֶעֶזְרוּ בְּפִילִים.

בַּקְּרָב הָרִאשׁוֹן הֻכּוּ שׁוֹק עַל יֶרֶךְ,

וּבָאַרְמוֹן שָׁם בְּסוּרְיָה, בָּעֲרָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ.

בֵּינְתַיִים נִפְטַר מַתִּתְיָהוּ הַזָּקֵן בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,

וּבְנוֹ, יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי, מֻנָּה לִמְפַקֵּד הַצָּבָא.

הִשְׁתַּמֵּשׁ יְהוּדָה בִּטְרִיקִים וּבְתַחְבּוּלוֹת,

וְהביס אֶת הַיְּוָנִים כִּמְעַט בְּכָל הַקְּרָבוֹת.

בֵּין הַקְּרָבוֹת נָאַם יְהוּדָה וְעוֹדֵד אֶת הָאֲנָשִׁים,

הִלְהִיב אֶת הַלּוֹחֲמִים וְעוֹדֵד אֶת הַחַלָּשִׁים:

" אַחַי גִּבּוֹרֵי הַתְּהִילָּה! כָּל אֶחָד הוּא אוֹר קָטָן,

אַךְ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ בְּיַחַד, אֲנַחְנוּ אוֹר אֵיתָן."

וְעוֹד הוֹסִיף יְהוּדָה:" קוּם הִתְנַעֲרָה עַם חַלְכָא"

וּכְשֶׁסִּיֵּם לִנְאֹום רָקַד יַחַד עִם כֻּלָּם "קוּמָה אֶחָא."

נָשְׂאוּ הַלּוֹחֲמִים בִּידֵיהֶם אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר וְאֵשׁ,

וְנִשְׁבְּעוּ לְהִלָּחֵם וּלְנַצֵּחַ וְאֶת הַיְּוָנִים לְגָרֵשׁ.

אַחֲרֵי עוֹד קְרָבוֹת וּתְפִלּוֹת לֶאֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

הִתְקַדְּמוּ הַמַּכַּבִּים וְכָבְשׁוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

מִהֲרוּ בְּרִיצָה מְטֹורֶפֶת אֶל בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ,

וִיהוּדָה הוֹדִיעַ בָּרַדְיוֹ:" הַר הַבַּיִת בְּיָדֵינוּ."!

הַהֲמוֹנִים צָבְאוּ עַל הַפֶּתַח בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ,

וְגַבַּאי הַמִּקְדָּשׁ הֵטִיל מִיָּד אַגְרַת גֹּודֶשׁ.

בַּמִּקְדָּשׁ פְּנִימָה מָצְאוּ חֶלְקֵי חֲזִיר וְשִׁקּוּצִים,

גְּרָפִיטי, לִכְלוּךְ, אֲסָלוֹת וְכִיּוֹרִים מְנֻפָּצִים.

הִתְגַּיְּסוּ כֻּלָּם מִיָּד לְנַקּוֹת הַכֹּל וּלְטַהֵר.

עֲרֵמוֹת שֶׁל זֶבֶל וְסֵרָחוֹן- אֵין לְתָאֵר!

הֹודּוּ הַנָּשִׁים לַתּוֹרָה שֶׁאָסְרָה עֲלֵיהֶן לְהִיכָּנֵס לַחֲדָרִים,

כִּי עַכְשָׁיו עָשׂוּ אֶת הַנִּקָּיוֹן רַק הַגְּבָרִים

אַחֲרֵי שָׁבוּעַ וּנְהָרוֹת שֶׁל אֵקוֹנוֹמִיקָה וּכְלוֹר,

עָמַד הַמִּקְדָּשׁ נָקִי, מְבֻשָּׂם וְטָהוֹר.

נִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים לְהַדְלִיק המנורה לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת,

אֲבָל לֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר- אֲפִלּוּ כַּזַּיִת!

חִפְּשׂוּ בְּרָמִי לֵוִי וְחִפְּשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ,

אַךְ זֶה הָיָה כְּמוֹ לְחַפֵּשׂ מַחַט  בַּקַּשׁ.

כְּשֶׁהָיוּ כְּבָר מְיֹואָשִׁים וְעַל סַף מַפֹּלֶת

מָצְאוּ כַּד שֶׁמֶן קָטָן בַּשְּׁכוּנָה בַּמַּכֹּלֶת.

בָּדַק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאִשֵּׁר אֶת שֶׁמֶן הַזַּיִת,

וְכָךְ הֻדְלְקָה הַלַּמְפָּה וְהֵאִירָה אֶת כָּל הַבַּיִת.

מֵאָז אֲנַחְנוּ שָׂרִים בְּכָל שָׁנָה עַל כַּד מַמָּשׁ קָטָן,

שֶׁהָיָה מְאוֹד גָּמִישׁ וּשְׁמוֹנָה יָמִים שָׁמְנוֹ נָתָן.

לָקְחוּ אֶת הַכַּד הַקָּטָן שֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַכֵּלִים,

הִדְלִיקוּ חֲנֻכִּיָּה וְשָׁרוּ "נָרוֹתַי הַזְּעִירִים."

אַחַר כָּךְ שָׁרוּ :"חֲנֻכִּיָּה לִי יֵשׁ, דּוֹלֶקֶת לִי בָּאֵשׁ"

וְסִיְּמוּ עִם שִּׁיר והצהרה:" בָּאנוּ חֹשֶׁךְ לְגָרֵשׁ..."

זֶה הָיָה הַסִּפּוּר עַל אַנְטִיּוֹכוּס אֶפִּיפֶנֶס,

שֶׁנֶּגְדּוֹ נִלְחֲמוּ הַמַּכַּבִּים וְנִצְּחוּ מַמָּשׁ בְּנֵס.

..ועַל הַנֵּס הַזֶּה אֲנַחְנוּ מְשַׁלְּמִים כְּבָר יוֹבְלוֹת

בְּהַשְׁמָנָה מִסֻּפְגָּנִיּוֹת וְּזלִילַת לְבִיבוֹת.