תושבי גן יבנה כותבים: שמואל אגבר

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b56ecdb8-9215-4eac-a0af-990ba5c6e86e','/dyncontent/2022/5/17/a0cba2c3-d8f6-40a1-9776-bbcc5c356d6e.jpg',14625,'מועצה גן יבנה אייטם כתבה ',525,78,true,26400,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b56ecdb8-9215-4eac-a0af-990ba5c6e86e','/dyncontent/2022/4/27/91291c2e-a624-470a-ab8f-71e8c9c9c1a2.jpg',14014,'אילבן אייטם כתבה ',525,78,true,26400,'Image','');},15]]);})

שמואל אגבר גר בגן יבנה מאז שנת 1983. אלמן, ואב ל-4. רותם, סיון מעין ומור. "רעייתי, אימא חיה נפטרה לפני שש שנים מסרטן. רותם נהרג לפני עשרים ושלוש שנים בתאונת אימונים בצבא. עבדתי כארבעים ותשע שנים בחברת אלתא אשדוד. היום משמש כעורך אסופת הזיכרונות "שיח שכולים". הוצאתי שני ספרים והשלישי בעריכת גמר. מתנדב עם תלמידים בבית הספר בן גוריון. הפקנו את העיתון הדיגיטאלי הראשון בישוב....ועוד. שבת שלום ממני שמואל אגבר."

שמואל אגבר

התיק של אימא - שמואל אגבר

"את כבר לא צריכה לסבול. לא צריכה לסחוב יותר את התיק שלך. אני משחרר אותך מכול זה". אמרתי לה את הדברים בשקט ובנועם ליד מיטתה בבית החולים הרצפלד שבגדרה.

"אימא את פגעתי בי ושברת את ליבי עד שניתקתי את הקשר איתך, קשה היה לחיות במחיצתך", הוספתי כשדמעות חונקות את גרוני.

****

סחבתי על גבי קשר רופף עם אימא שלי שמנסה לנקום בי, על ידי התעללות גופנית ונפשית כאחד. הייתי ילד קטן, חלש וחסר ישע.

אימא שלי חיה בחסות של סיפורי חיים כואבים ומכאיבים. חיה עם גבר שאהבה אותו. באחד הערבים, אנס אותה והיא נכנסה להריון שלא רצתה לוותר עליו. האנס הזה הוא האבא שלי.

הוא. האבא שלי. מיד אחרי הלידה, ארז את חפציו המועטים ויצא מהבית למקום בלתי נודע. אימא כעסה. לא עברו ימים וגבר חדש הסתובב בתחתונים בבית שלנו.

האבא החורג שלי והאיש השני של אימא היה מכה אותה, מעליב ומשפיל אותה בכל רגע פנוי. הוא פגע בה מינית ואנס אותה לאור היום. אימא שוב בהריון לא רצוני. חיה בצל אימהות ומוות של אחי התינוק למחצה שנפטר ממוות בעריסה.

כאן בתיק של אימא יש חיים על אישה שורדת היורדת לחיות בעולם הזנות, חיה כחיה נרדפת והאשמה אינה מרפה ממנה. אישה שרוצה לחיות אך לא יודעת איך עושים את זה.

עכשיו אחרי שמצאתי אותה בודדה, חולה ועזובה, החלטתי לפתוח את התיק שלה. אני נשבע שיכולתי לסלוח לה סוף סוף ולהניח לה.

פתחתי את התיק ובזהירות הצצתי פנימה. לא רציתי לפגוע או להיפגע יותר. רציתי רק לדעת רק את האמת על האימא שלי. על גלגל הענק שעלתה וירדה בו, על תיק החיים של האימא שלי שהולכת למות.

 

****

מפגש דרמתי לאחר שני עשורי שנים של התראו. ג'ורי הגיע לבית החולים הרצפלד בגדרה להיפגש עם אימו המתעללת, ולנסות לחדש את הקשר ביניהם.

ג'ורי החזיק בידו מפתח גדול לתיק אימו, שהיה אמור לפתוח עולמות אפלים שבהם חיי את חייו בקטנותו ובצעירותו עם אימא. הצעד הראשון במסע המפגש היה כבד וקשה, אך עכשיו ג'ורי הבין כי עשה זאת.

עליתי במעלית, הגעתי לחדר 401 בקומה שלישית באגף ד', בית חולים הרצפלד בגדרה. "שמעתי את קולה הנחנק משיעול של אימא שלי. הייתה לי צמרמורת בכול הגוף. רעדתי מפחד". ג'ורי משחזר.

אלה הם קולות, שלקחו אותי עשרים שנה לאחור. עברתי דברים קשים עם אימא שלי. היא פגעה בי קשות, שנאתי אותה ואת כל הבחורים שהביאה הביתה. לא יכולתי לסלוח לה על שום יום שעבר.

עכשיו שאני עומד מולה, שערה הארוך נעלם, גופה הצטמק, לידה מסך עם מספרים רצים, מכשיר סיטורציה, מעמד עירוי נוזלים ודם, מסכות מעליה וצינורות מתחתיה והיא אימא שלי, חסרת אונים.

כל אלה גרמו לי לשאול את עצמי שאלות. האם באתי לכאן כדי לסלוח או לעשות חשבונאות, להחזיר לה עכשיו את מה שעשתה לי. ידעתי שהיא סובלת ורציתי לסלוח לה.

איך?

אימא שלי, כל חייה ניסתה ליצור איתי קשר, שלחה הודעות ושליחים שידברו אלי. רציתי להתנתק מעולם המכוער והזנותי שאימא שלי חיה בו.

אבא שלי האנס, מת לפני מספר שנים מדלקת ראות. אפילו לא נפרדתי ממנו בבית העלמין. זה היה הסיפוק שלי, שהצלחתי לנקום בו על זה שנולדתי בגין אונס האימא שלי.

נקמה?

אימא שלי הייתה אישה טובה אך, תמיד הכירה את האנשים הלא נכונים. היה לה חוש מיוחד לזה. בבית שלנו תמיד היה חושך. כולם ישנו שם בלי גבולות. הסמים והרעלים גרמו להם לחיות באפלה.

אך לעולם לא שכחו להכות אותי ולהצליף בי בחגורה או בחוט של המגהץ ואני עכשיו עוד מעדן את מה שעברתי שם.

אימא שלי, בעצמה עברה דברים לא פשוטים בחייה. עכשיו כשהיא כאן מחוברת לכול הצינורות ומכשירי ההחייאה והנשמה, אני רוצה לסגור את התיק הישן שלה לסגור ולהחביא.

מקווה שלעולם לא יהיה מישהו, שינסה לפתוח אותו ולספר לילדים או לנכדים שלי.

אימא שלי שוכבת במיטה, אני מרגיש שהיא הולכת ונעשת קרה.

רציתי לנשק ולחבק אותה בפעם האחרונה. נפלתי עליה וצעקתי לה: "אימא שלי, אל תעזבי אותי עכשיו, אני צריך אותך".

הצלחתי איך שהוא להושיב אותה במיטה. היא הצליחה לפלוט מספר קולות שלא הבנתי אותם ודאי אמרה: "אני אוהבת אותך ג'ורי, בני שלי".

התחבקנו ולא דברנו, היא רעדה ובכתה. אני הייתי משותק, לא יכולתי לפתוח את הפה.

ושוב ניסתה לומר: "סליחה ילד שלי על הכול, אני אוהבת אותך בן". רעדתי, לא יכולתי לענות לה, ירדו לי דמעות. לא בכיתי שנים.

החזרתי אותה בזהירות לשכיבה רגילה במיטה, ובאותו רגע הבנתי שהיא מתה.

החיים שלי התהפכו בשנייה. הכול נהרס.

"אימא שלי את כבר לא צריכה לסבול יותר. ניקינו הכול". אמרתי לה לפני שעזבתי את החדר.

אימא שלי, התיק שלנו ניסגר.

 

* סיפור המבוסס על חלקים אמיתיים.

---------------------

יש לכם סקופ? מצאתם טעות בכתבה? לחצו כאן להתחיל איתנו צ'אט בוואטספ 

--------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים שמגיעים לידינו. אם זיהיתם באתר צילום בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות הקישור כאן


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה