פרשת בשלח: פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת בשלח מפי הרב דוד הכהן שליט"א: וַיִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיּוֹרֵהוּ יְהוָֹה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:

לאחר קריעת ים סוף מספרת התורה שבני ישראל הגיעו למקום ששמו מרה, ושם לא היו להם מים לשתות: "ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם".

הכוונה הפשוטה היא שהמים היו מרים. אך המדרש מפרש את המילים "כי מרים הם": שעם ישראל הגיעו במבט מריר לכן הם ראו את המים כמרים ובגלל שזה היה המבט שלהם אז גם המים שהיו איתם היו מרים, אילו בני-ישראל היו עומדים בדרגה רוחנית נאותה, לא הייתה נוצרת שום בעיה במים.

משה זעק אל הקב"ה, והקב"ה הראה לו עץ מסוים, והורה לו להשליך אותו אל המים, משה עשה כן והמים הומתקו, ובני ישראל שתו לרוויה...

ומהו אותו עץ שהשליך משה אל המים?

אחת הדעות אומר המדרש (תנחומא בשלח כד´, וכן בשמות רבה כג´, ג´) היה זה עץ הַרְדּוּף שהוא עץ מר מאוד.

פלא הדבר, איך עץ מר יכול להמתיק מים מרים?

אלוקים רצה להעביר מסר לעם ישראל – מסר לדורות. המסר הוא שגם את המר אנו צריכים לשתות, הנה, לבסוף, המר הוא זה שהמתיק את המים...

בכל שנה אוכלים אנו מרור בליל הסדר זכר ל"וימררו את חייהם", אולם את ההיסטוריה כותבים המנצחים, מרירות העבודה היא זו שהחישה את הקץ והובילה אותנו בסופו של דבר אל מתיקותה של ארצנו, ארץ זבת חלב ודבש...

לא לחינם כותבת התורה "ויורהו ה' עץ", אלוקים מורה ומלמד אותנו את הדרך הנכונה להסתכל על החיים. כן, גם דבר שנראה מר כמו "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה", מוביל אותנו לגאולה, למקום של "אז ישיר משה"...

אחרי החושך פוצע האור.

יש בני אדם שהחיים שלהם מרים. הקשיים והצרות ממררים את חייהם. הם רוצים לשכוח מהמרירות הזאת. מה הם עושים? בורחים מהמציאות. יש כאלה שמתמכרים ל"טיפה המרה", "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (משלי לא. ו) שתיית אלכוהול לשכרה מכניסה את האדם לעולם של דמיון, ומשכיחה לרגע את צרותיו, יש כאלה שכדי לברוח מהצרות משקיעים את זמנם בבילויים והנאות.

כל הדברים הללו והדומה להן אינם ממתיקים ומבטלים את המרירות. המרירות נשארת בעינה אלא שהסוכר, מדחיק אותה לפרק זמן ותו לא. כאשר פגה השפעת המתיקות של ה'סוכר', האדם נוחת חזרה אל קרקע המציאות, ומגלה את עצמו שוב באותה מרירות ונאלץ הוא לשוב ולהתמודד איתה, המרירות לא נעלמה לרגע.

ניתן להמתיק מרירות על ידי הסתכלות על מרירות גדולה יותר. כאשר אדם עובר נסיון מסויים וקשה לו להתמודד עם נסיון זה, שיביט על נסיון קשה יותר ממצבו שיכל לבוא עליו ואז המרירות בו הוא נמצא תומתק

זה הסוד הטמון בעץ המר שהשליך משה למים והמתיקו המים. אין לך עץ מר מהרדוף, זה העץ הכי מר שיכול להיות. אמנם עם ישראל התלוננו שהמים מרים אך כשראו שיש משהו שהוא מר יותר מהמים המרים או אז נהפכו להם המים למים מתוקים 

מספרים על עשיר גדול שירד מנכסיו עד שנעלים לא היו לו לרגליו והיה מתהלך מצוברח ועצוב. בוקר אחד פגש הוא ברחוב אדם קטוע רגלים על כסא גלגלים שפנה אליו בחיוך ובשמחה ובירכו בברכת בוקר טוב.

התפלא אותו עני על אותו קטוע רגלים, לשמחה זו מה עושה, על מה יש לו לחייך במצבו? ואז התבונן בעצמו והבין, אדם נכה זה ללא רגליים שמח אני שב"ה הולך על רגליי על אחת כמה וכמה שאני צריך לשמוח. בכיתי שאין לי נעליים לנעול לרגלי והוא אין לו רגליים לנעול בהם נעלים  

בעולם נעשו מחקרים שניסו לבדוק האם העשירים יותר - גם שמחים יותר? ונמצא שלא כך הוא. ניסו החוקרים למצוא הסבר לכך, הלא העשירים יכולים להשיג את חלומותיהם וסיפוקם ואילו העניים פחות, התברר שהעשירים משווים את עצמם לעשירים כמותם, ככל שהם עולים יותר בסולם העושר, גם נקודת ההשוואה עולה.

או שבהתאם לעליית מצבם הכלכלי גם עלו הציפיות והחלומות שלהם, ממילא מצבם לא באמת השתפר בעיני עצמם. אז העושר יכול לעזור לאדם בכל מיני נושאים, אולם את המרירות לא יפתור. אם כן כיצד יפסיקו חייהם למרר? כשישוו את מצבם לעץ המר מהם, כשיראו שיש מי שמצבו פחות ואף גרוע יותר.

בחיים הקדוש ברוך הוא מזמן לנו כל מיני הזדמנויות במצבים מיוחדים, בסופו של דבר זה תלוי בנו אם המים יהיו ומתוקים או מרים, האם אנחנו נהיה בעצבות או בשמחה.

המבט של כל אחד ואחד יוצר את המציאות האמיתית, מיד שאנחנו מרגישים שנהיה לנו מר אנחנו צריכים להסתכל מסביב למצוא את העץ שאפשר להשליך אל המים, את הנקודה האלוקית שתמתיק את המים ככל שהמבט שלנו יהיה חיובי יותר ככה המציאות תהיה יותר חיובית יותר שמחה

לדעת להפוך מר למתוק זה אתגר גדול בחיים.

נזכה לראות את הטוב בכל אדם ובכל מצב וכך נזכה לראות עולם הרבה יותר טוב, עולם מתוק יותר, מוכן לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב אמן