פרשת ויחי: פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת ויחי מפי הרב דוד הכהן שליט"א: לא תמיד מה שאנו רואים זה נכון! לא תמיד מבינים אנו את מה שאנו רואים! מעשה שהיה עם רבי משה פיינשטין זצ"ל מגדולי הפוסקים בדור האחרון, וכך היה המעשה:

שתי חברות גדולות וידועות שמייצרות ומשווקות מוצרי חלב לסוגיהם בארצות הברית, דאגו לכך שתוצרתם תתאים ותענה לדרישות הכשרות של המגזר החרדי שמהווה נתח לא מבוטל בשוק הצרכנות. 

פעם הזדמן הגאון הגדול רבי משה פיינשטין זצ"ל להתארח באיזה מקום, והגישו לשולחן ארוחה חלבית, ובשולחן היו שני קנקני חלב שכל קנקן הכיל בתוכו שקית חלב מחברה אחרת.

אחד מהנוכחים עקב אחרי הרב וראה שהרב הושיט את ידו לקחת מאחד הקנקנים, הרים את הקנקן אך מיד הוריד אותו מידו, ומיד שלח את ידו ולקח מהקנקן השני ושתה ממנו. אותו אדם לא נתן לסיפור זה לחמוק לו מידיו ומיד נתן פרשנות לעצמו

אין ספק שכבוד הרב לא סומך על אותה חברה, עובדה היא שהעדיף את החלב של החברה המתחרה. והיות שאותו אדם לא היה אמון על מדת המתינות ופחז כמים היתה דרכו ומידתו, מיד החליט לזכות את הרבים ולהצילם ממכשול.

ומפה לאוזן עברה השמועה שהגאון רבי משה פיינשטין לא סומך על מוצרי אותה חברה. וכדרך לשון הרע שעושה לו כנפיים כי לשקר אין רגלים אך פעמים שיש לו כנפיים, וכאש בשדה קוצים הגיעה השמועה לבתים רבים משומרי אמונים שהחליטו להינזר ממוצריה של אותה חברה.

אותה חברה המשיכה לשווק את מוצריה בלי לדעת על אותה שמועה, אך לאחר זמן קצר הורגש הדבר, כי כל יום שעובר היא מקבלת פחות ופחות הזמנות, ומתוך כמות אדירה שהיתה משווקת יום יום הגיעה להזמנות דלות ביותר דבר שגרם לה הפסדים רבים של מיליוני דולרים. לא היה להם מושג מאיפה נפל עליהם דבר זה ומה חסר במוצריהם שהפסיקו להזמינם.

ראשי החברה לא ישבו בחיבוק ידיים ומיד כינסו אסיפה של כל הנוגעים בדבר, להתייעץ, מה קרה ועל מה יצא הקצף של הצרכנים, שהרי תוצרתם ידועה הן בטיב המוצרים והן בטיב הכשרות.

לאחר בדיקה יסודית, הגיעה לאוזנם השמועה, שהיות שהגאון הרב פיינשטיין לא סומך עליהם, לכן הפסיקו הצרכנים לקנות מתוצרתם.

דבר זה ציער אותם מאד כי לא היתה שום סיבה שבגללה יהיה לרב קפידה עליהם. מיד התארגנה משלחת של ראשי החברה לגשת לרב פיינשטין ולעמוד מקרוב על הסיבות שגרמו לרב לא לתת בהם אמון ומיד שמו את פעמיהם לביתו של הרב במטרה מוצהרת שהם מוכנים לקבל עליהם כל דרישה מחמירה מצד הרב ולתקן את הטעון תיקון אם תהיה דרישה כזו.

רבי משה קיבל אותם בסבר פנים יפות כדרכו להאיר פנים לכל פונה והראה להם פנים שוחקות בניגוד למה שחששו בתחילה. ומיד ניגשו לעצם העניין ושאלו אותו, כבוד הרב מה ראה על כך שלא לסמוך עליהם?

הרב לא השיב, ובמקום לתת להם תשובה קם רבי משה ממקומו ניגש למטבח ופתח את המקרר ולעיניהם הנדהמות הראה להם שקית חלב מתוצרתם, ואמר להם זה מה שאני צורך יום יום.

דבר זה הדהים את הנוכחים ומיד העלו חששם בפני הרב שכנראה יש מי שמפיץ שמועות לא נכונות בשמו וסיפרו לו את כל הקורות אותם.

רבי משה הבטיח להם לטפל בנושא ולבדוק את מקור השמועות וגם הבטיח להם שיפרסם ברבים שאין לו כל ספק וכל חשש ומוצריהם כשרים הם ל"מהדרין מן המהדרין".

לאחר בדיקה קצרה של השמועות ומקורם הגיעו לאותו אדם שפרסם את השמועה בראשונה שממנה התגלגלה הפרשה כולה. בשמוע רבי משה את הסיפור צחק ואמר, אכן אני מאשר את מה שאותו אדם סיפר, אך הפרשנות שלו בטעות יסודה, כי נכון הוא הדבר שהרמתי את אותו קנקן והנחתי אותו בחזרה, והסיבה שונה לחלוטין,

הרמתי את הקנקן במטרה לקחת ממנו חלב, והרגשתי שהקנקן ריק, ולכן שלחתי את ידי לקחת חלב מהקנקן השני. ולא דובים ולא יער. וכמובן שהרב ז"ל עשה את כל ההשתדלות לפרסם ברבים את דעתו שאין כל חשש והכל כשר למהדרין מן המהדרין.

מעשה זה יש בו ללמדנו, כמה צריך האדם לשמור פיו ולשונו ולפני שמביע דעתו אפילו על מה שראו עיניו ואף אם הדבר ברור בעיניו כחד וחלק, יש לו לעצור ברוחו ולחשוב ולשקול בפלס שכלו, מה עלול הוא לגרום בפתיחת חרצובות לשונו.

פרשתנו פרשת ויחי מספרת על פטירת יעקב אבינו. אחי יוסף חששו מה יהיו היחסים בינם לבין יוסף?

הם חששו שכעת לאחר שאביהם יעקב נפטר יחליט יוסף לנקום בהם על כך שמכרו אותו לעבד. הם מתחננים בפני יוסף שימחל להם, יוסף בוכה ואומר להם "התחת אלוקים אני"? הוא מציין כי העובדה שנמכר היתה מאת האלוקים, על-מנת שיוכל לפרנס את אחיו בשנות הרעב הכבד.

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

ובאמת מדוע חששו הרי יוסף כיבד אותם מאוד היו סועדים על שולחנו, ומדוע בכה יוסף?

חז"ל אומרים שיוסף מעולם לא סיפר לאביו מה עשו לו אחיו, ומעולם לא נפגש עם אביו ביחידות מפני החשש שאביו ישאל אותו מה היה באותו יום מר ונמהר בו הוא נעלם. יוסף חשש שיעקב אביו ידע וינשל את אחיו מכל וכל.

א"כ מדוע חששו האחים מיוסף?

מובא בחז"ל: כשחזרו האחים מקבורת יעקב אביהם בדרכם חזרה למצרים עברו דרך מקום הבור בו השליכו את יוסף, ואז ניגש יוסף והביט אל תוך הבור, אמרו האחים, הוא לא שכח מה שעשינו לו, עכשיו ודאי ינקום בנו.

ובאמת מדוע ניגש יוסף לבור? יוסף ניגש לבור כדי לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה...

א"כ האחים פירשו לא נכון את מה שראו!

דבר נוסף: לאחר פטירת יעקב הפסיק יוסף לקרוא לאחיו לאכול על שולחנו. אמרו האחים ודאי הוא מתכנן עלינו משהו.

ומה באמת היתה כוונת יוסף בזה שלא הזמין עוד את אחיו?

אלא כשאביו היה חי היה אביו יושב בראש השולחן וכאבא יש לו את כל הזכות להושיב לידו בראש השולחן את מי שירצה, אז יוסף ישב בראש השולחן, כעת שאבא נפטר, אמר יוסף איך אשב אני בראש השולחן לפני אחי הגדולים, לפני ראובן, לפני יהודה... כדי למנוע עצמו מהפלונטר הזה שלא יצטייר שמתנשא הוא על אחיו החליט שלא להזמינם עוד.

שוב ראיה ופרשנות מוטעית של האחים

ולמעשה כל הסיפור של יוסף ואחיו התחיל בזה שלא הבינו אותו, כאשר הביא את דיבתם רעה לאביהם ביקש יוסף לתקן אותם והם פירשו זאת, המלוך תמלוך עלינו, המשול תמשול בנו? חוסר תקשורת! חוסר קומוניקציה!

אם יש אי הבנות תיגשו לשאול, לברר, מדוע לעוות את המציאות בכל מיני פרשנויות ותזות שונות ומשונות?

זו היתה הבעיה של האחים שהבינו לא נכון, לו ישטמנו יוסף אומרים האחים! אבל הם לא הבינו אותו, בכך הם הציפו מחדש את כל מה שעשו לו והזיכרונות עולים, ומה נותר לו ליוסף לעשות אם לא לבכות כאשר אחיו חושדים בו שהוא רוצה לרעתם. וכי אני יוסף אלך ואזיק לאחי?

מוסר השכל! אם יש ויכוח או אי הבנה, בא נדבר!

הבעיה הזו יכולה להיות בכל תחום בעבודה בבית, בין שכנים, לכן צריך לשבת ולדבר.

זה יסביר לנו את שראינו בתחילת הפרשה כאשר יעקב השביע את יוסף שיקבור אותו במערת המכפלה ואמר לו למרות שאני מטריח אותך לקבור אותי בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך רחל שהרי מתה סמוך לבית לחם וקברתי אותה בדרך.

לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אומר יעקב ליוסף רואה אני ברוח הקודש שבמרתפי לבך יש לך עלי. אתה כועס עלי, למה קברתי את אמא שלך בדרך. 

אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן ויהיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע וגו' (ירמיה לא, יד.), והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם.

לכן תמחל לי יוסף לא עשיתי זאת על דעתי אלא הקב"ה הוא שאמר לי לעשות כן

מדוע יעקב לא אמר זאת ליוסף לפני חמישים שנה בסמוך לקבורת רחל? למה לתת לו להתבשל חמישים שנה?

יעקב אבינו מלמד אותנו כלל. יש לך שאלה על אבא תבוא ותשאל, יש לך שאלה על הרב תבוא ותשאל. לא באת לשאול תתבשל!

פעמים שאחד האחים שואל את אחיו למה אבא לא עוזר לי, לא רואה אותי, מה אני אוויר? והתוצאה מכך? הבן לא רוצה לבוא להורים שבתות, חגים, והוא כולו טעון, בשאלות למה, למה.

לפעמים תלמיד יכול להיות דלוק אחרי רבו שנים. המהרהר אחר אביו או אחר רבו כמהרהר אחר השכינה.

תבוא תשאל ואני אסביר לך שזה היה על פי הדיבור וכל הלחץ של חמישים שנה יתמוסס

כמה אפשר להמיס מתחים רק על ידי דיבור. דבר חביבי, תשאל. אבא, תורה היא וללמוד אני צריך.

כשיש אלו שהן אי הבנות חשוב לשבת ולדבר, ללבן את הדברים והכל מתחוור

היה ילד לפני שנים רבות שהוריו רכשו עבורו שעון, ובאותם ימים למי היה שעון? הילד בא שמח לביה"ס ומתפאר בשעונו בפני חבריו, כולם הביטו והתפעלו מהשעון. והנה באותו יום קרה שהמורה איחר לכיתה ברבע שעה מה שלא קורה לו.

הילד בשמחתו והתפעלותו מהשעון צעק למורה, המורה, המורה, ומרחוק מראה לו את השעון. המורה הבין מיד שהתלמיד אומר לו מה זה שאיחרת? ובכעסו על התלמיד החצוף סטר לו בפניו. התלמיד נפגע עד עומק נשמתו, מדוע המורה סטר לי בסך הכל רציתי להראות לו את השעון!

חוסר תקשורת!

החפץ חיים פעם הגיע באיחור לתפילת ערבית. לאחר התפילה עלה לבימה ואמר לקהל רבותי, איחרתי היום מפני שאני חולה במחלת מעיים! למה היה צריך לומר זאת? כי ידע שאנשים ידברו ויאמרו אם גדול הדור מאחר לתפילה אז לנו אסור לאחר? אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?

והייתם נקיים מה' ומישראל... אין לו לאדם לומר אני שלם עם עצמי, הקב"ה יודע מה שאני עושה ומה שאנשים מדברים זה לא מעניין אותי. אני הולך עם האמת שלי ושיחשבו מה שהם רוצים, זה לא נכון

ישנו מעשה מרתק על משפחה חרדית בגבול בני ברק שקירבה משפחה יוצאי חבר העמים ליהדות. מקושי ההסתגלות והשפה של הזוג דאגו להם המשפחה בכל מכל, פנו למשרדים ממשלתיים כדי להסדיר להם את עניינם, אירחו אותם בביתם בימי חול ובשבתות.

ב"ה ראו ברכה במעשה ידיהם, הזוג הלך והתחזק ונראה היה שהם צמאים לדבר ה'.

ליל שבת קודש אחד אחרי ארוחת השבת שארכה זמן לא מועט עם שירי שבת ודברי תורה הם נפרדו ממארחיהם בדרכם לביתם

אחד הילדים של המארח עמד בחלון וצפה בחוץ. והנה מה הוא רואה, שומו שמים! הזוג שזה עתה ירד מביתם, ללא בושה, מתחת לביתם עוצר מונית בעיצומה של יום השבת הם עולים למונית ונוסעים!

המארח ובני ביתו היו בשוק! הייתכן? מה אין להם בושה? גם אם רצו ליסוע במונית שיעשו זאת מרחוב צדדי לא מתחת לביתנו. כנראה שהזוג הזה מנצלים אותנו, מנצלים את טוב לבנו ותו לא. ומאותו יום התקררו היחסים ביניהם, הם כבר לא הוזמנו יותר לשבתות וכל אחד הלך לדרכו מלבד שלום שלום.

חלפו מספר חודשים והנה יום אחד הטלפון בביתם של המשפחה החרדית מצלצל. שלום, מי זה? מדברת אנה, אתה זוכר אותי? אשתו של אלכס. הייתם מארחים אותנו אצלכם בשבתות.

כן כן ודאי שאני זוכר.

יש לי הודעה לא משמחת לומר לך. בעלי אלכס נפטר ואנחנו יושבים שבעה ברחוב  צה"ל מספר 84 קומה שניה, הייתי מאוד מבקשת ממך אם תוכל לבא לנחם ולומר כמה מילים לע"נ שאתה הרי הכרת אותו מקרוב ואין לנו פה משפחה חוץ מכם, אז אשמח אם תגיע

אני בצער גדול על כך וב"ה אבוא יחד עם רעייתי לנחם

למחרת הגיעו הזוג לניחום ותוך כדי הם מבררים איך המנוח נפטר?

אומרת האלמנה הוא סבל מהלב. היה לו אירוע לבבי חמור ולא הצליחו להציל אותו. אגב כעת אני נזכרת שאת האירוע הלבבי הראשון הוא קיבל בליל שבת קודש האחרונה שהתארחנו אצלכם.

כשירדנו ללכת לביתנו בעלי אומר לי אנה, אני מרגיש שאני עובר אירוע לבבי, בעלי הרי היה רופא אתה יודע. תעצרי מיד מונית שתפנה אותי לבית החולים. מאת ה' בדיוק באותה שעה חלפה מונית שפינתה אותנו לבית חולים ואז ב"ה הוא יצא מיזה. אך הפעם הוא לא שרד!

המארח שומע ולא מאמין! תשובתה של האשה נחתה עליו כרעם ביום בהיר. אם רק היית מברר, בודק, היית רואה תמונה אחרת לחלוטין. הסקת מסקנות מוטעות, האנשים הללו חצופים, מנצלים אותנו, מתחת לאף שלנו מחללים שבת ועוד ועוד

אדוני תירגע. תחשוב קצת בכיוונים אחרים, תשאל, תברר, תדבר עם האיש, תשאל אותו מה קרה מדוע היית צריך ליסוע ביום שבת קודש. אם היית עושה זאת הכל היה מתחוור בפניך, הכל היה מסתדר

אם יש ספקות, אם יש אי הבנות, אל תסיק מסקנות. הפתרון הוא אחד ויחיד, תדבר!