פרשת ויחי: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת ויחי מפי הרב דוד הכהן שליט"א: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:

שנות חייו של יעקב: מאה ארבעים ושבע. מתוכם, הוא בילה את שבע-עשרה שנותיו האחרונות

בארץ מצרים ליד יוסף בנו האבוד והאהוב. היו אלו השנים הטובות והמאושרות ביותר שלו, וסימן לכך הוא: שבע עשרה בגימטריא "טוב.

אפשר לומר, כי מתוך מאה ארבעים ושבע שנות חייו של יעקב היו בסך הכל שלשים וארבע שנים טובות, אלו השנים בהם חי יחד עם בנו האהוב יוסף, שבע עשרה השנים הראשונות מאז נולד ועד שנמכר, ושבע עשרה שנים האחרונות במצרים. וזה רמוז במילת ויחי בגימטריה שלשים וארבע.

חייו של יעקב אבינו היו סבל אחד גדול. עלי היו כולנה אמר יעקב. המילה עלי מרמזת ראשי תיבות של צרותיו של יעקב, עשיו, לבן, יוסף. לא בכדי תיקן יעקב אבינו את תפילת ערבית, רוב חייו של יעקב היו בחשיכה,

מספרת התורה כאשר נפגש יעקב עם פרעה, פרעה נדהם למראה עיניו, שואל אותו פרעה כמה ימי שני חייך? אתה נראה כל כך זקן, בן כמה אתה, המראה שלך אינו משקף את שנות חייך, אומר לו יעקב אכן, ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה אבל מעט ורעים היו ימי שני חיי, כל חיי צרות צרורות, מצרה לצרה

בפרשתנו פרשת ויחי אומרת התורה וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם פעם הראשונה שיעקב אבינו מתעורר בבוקר עם חיוך בפנים זה כשהיה במצרים. רק אז התחיל באמת לחיות, המשפחה מאוחדת ומגובשת ילדיו ונכדיו כולם סובבים אותו, יוסף בנו אהובו שליט במצרים מה צריך אדם יותר מיזה. צדיקים תחילתן יסורים וסופם שלוה, עוד ינובון בשיבה

ולמעשה ירידת יעקב אבינו ובניו לארץ מצרים היוו את תחילת השעבוד וקיום גזירת בין הבתרים, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה כל עניין ירידת יעקב ובניו למצרים היתה לקיום גזירת בין הבתרים של "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה",

אם כן איך זה שיעקב חי במצרים את החיים הכי טובים הכי שלווים הכי נוחים שיכולים להיות לו. ארץ מצרים היתה אמורה להיות להם הארץ הבלתי נסבלת, ארץ של גרות, של עינוי, של שעבוד, והנה היא הופכת להיות להם לגן עדן של ממש. היכן הגרות, היכן השעבוד, היכן ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

לכשנתבונן נגלה כי למרות גזירת ה' יתברך המפורשת בברית בין הבתרים, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. בפועל, עם ישראל לא היה ולא השתעבד במצרים ארבע מאות שנה. הייתכן?

מה אם כן או מה הסגולה שפעלה אצל עם ישראל להצליח לשנות ולהחליף את גזירת הקב"ה משנים של שעבוד, של סבל, לחיים נוחים וטובים במצרים?

היום נגלה מתכון, סגולה שהתורה מלמדת אותנו בו כל אחד ואחד יכול להשתמש בה לשנות ולהחליף שעבוד וגזירות שיש עליו לשעבוד אחר, נוח וטוב יותר, כל אדם יכול לבחור לעצמו איזה סוג של טרדות הוא מעדיף, עם אלו דאגות להתמודד

חז"ל למדונו "אדם לעמל יולד" החיים כאן בעולמנו הם חיים של עמל כל אחד ועמלו, לכל אחד

ואחד יש את השעבוד שלו את העול הרובץ עליו, דבר שרודף אותו בחיי היום יום, אלו הם החיים, יום רודף יום ואנו נלחמים על קיומנו.

אדם יכול לנתב את העול שלו לעול של תורה במקום עול דרך ארץ ולהתמודד בחייו עם הקושי לחיות חיי תורה. אם האדם טרוד בעול של תורה והוא מתמודד עם הקושי להתפלל, לקבוע עיתים לתורה הרי שהוא בחר לעצמו עול מסוים ואז מעבירין מעליו עול אחר של בריאות, פרנסה, נחת מהילדים, שלום בית ועוד זה שאומר התנא באבות: (ג' ה') כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:

הקב"ה ברא אותנו בעולם הזה עם חסרונות כמו שאנו מברכים "בורא נפשות רבות וחסרונן". לא היה עדיף שהקב"ה יברא אותנו בלי שיחסר לנו כלום? והלא הוא כבר נותן משפיע עלינו אז שיתן לנו בשפע בלי שיחסר לנו כלום?

אלא שאם היה נותן לנו הכל ולא היה חסר לנו כלום היינו שוכחים אותו, לא היינו מדברים איתו, לא היינו מחפשים אותו. זה הענין גם של המן שהיה יורד בכל יום ויום, למה שלא יוריד פעם אחת לכל השנה, מדוע צריך כל יום להמתין שהמן ירד משמים?

אלא שזה העניין, הקב"ה רוצה את קרבתנו אליו שנהיה תלויים בו ובכל יום יום נישא עיננו אליו ונדבר איתו, נחפש אותו וזו תהיה טרדתנו בעולם הזה, כיצד להתחבר לבורא עולם

בעולם הזה לא ניתן להוריד מעלינו את העול כי זה העולם, לכל אחד יש עול, רק שניתן להחליף עול בעול, טרדה בטרדה אחרת נוחה יותר וטובה יותר

יעקב אבינו ידע למתק את גזירת בין הבתרים ולהפוך את הזמן במצרים שהיה צריך להיות הכי מר, הכי קשה לזמן הכי טוב שלו, יעקב החליף קושי בקושי, עמל בעמל. וזאת בגלל חצי פסוק: "ואת יהודה שלח לפניו.." יעקב לפני רדתו מצרים שולח את יהודה להקים בית מדרש לתורה ותפילה, מדוע?

הקב"ה גזר על עם ישראל לרדת למצרים ושם יעמלו, יעבדו קשה, במה יעמלו, במה יעבדו קשה לא נאמר, יעקב אבינו השכיל להפוך עמל בעמל

וכפי שאומר הזוהר הקדוש:

(זוהר ח"ג קנג, א): וימררו את חייהם – היא התורה (שהיא חיינו). בעבודה קשה – זו קושיא, בחומר – זה קל וחומר, בלבנים – זה ליבון הלכה. ובכל עבודה בשדה – זו ברייתא. שאין בידינו הלכה ברורה ודין ברור כי כל דיני התורה במחלוקת שנויה, הללו מכשירים ומטהרים והללו פוסלים ומטמאים.

כל פרטי העבודה בגלות מצרים – קיימים גם באופן רוחני בלימוד התורה. ולכן בשעה שיהודי יגע בעבודה הקשה של לימוד התורה, הוא יוצא ידי חובת העבודה הקשה של גלות מצרים ואינו צריך לעשותה בגשמיות...

אולם לאחר סיום התקופה הראשונה במצרים, כאשר מת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא, וצעירי ישראל פרקו מעליהם עול תורה והחלו מתערבבים עם המצרים אומר פרעה: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ מיד וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם, או אז החל השעבוד הפיזי, התחיל שעבוד מצרים כפשוטו.

עינוי חייב להיות. רק שאתה יכול לנתב זאת לאן שאתה רוצה. להתווכח ולריב עם האשה, תמיד מתווכחים ורבים, רק שאפשר להתווכח על כמה הוצאות להוציא עבור הבית ואפשר להתווכח אם ללכת לשיעור תורה או לא, על מה עדיף להתווכח? עדיף להתווכח על דברים טובים!

בא אדם אחד לרב והתאונן על אשתו שהיא יותר מדי מעורבת בקהילה ומתנדבת בחוץ בעניינים של חסד והיא לא עוזרת הרבה בבית והוא מרגיש קצת מקופח, אמר לו הרב דאגות וויכוחים בבית חייבים להיות, אז עדיף לריב על זה שהיא הולכת לפעילויות של חסד מאשר לריב על זה שאין לכם נחת מהילדים

החיים שלנו הם חיים שחייב להיות בהם שעבוד רק שיש בידנו את הבחירה לאן לנתב את השעבוד והדאגה

זה מה שעשה יעקב אבינו ובניו הם שעבדו את עצמם לתורה וממילא הסירו מעליהם שעבוד פיזי

אמר רבי יהשוע בן לוי כל המקבל עליו עול תורה מעבירים עליו עול דרך ארץ. כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכיך, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה

ואם מדברים על סגולות אז מספרים על כפרי יהודי שהיה מגדל תרנגולות. בבוקר הוא מתעורר לאסון גדול. כמאה תרנגולות מתו, כנראה מגיפה ה' ירחם. הוא רץ לרב ובוכה, רבי אסון נורא, תציל אותי, מאה עופות מתו, אולי יש לך איזה סגולה לעצור את המגיפה

הרב מחכך בראשו ואומר לעצמו סגולה לתרנגולות? מניין לי סגולה לתרנגולות? והיהודי עומד בוכה אנא רבי בבקשה תן לי איזו סגולה. חשב הרב ואמר, תדליק עשרה נרות בפתח הלול וה' יעזור

למחרת הגיע שוב אותו אדם ובוכה, רבי זה לא מפסיק, היום מתו עוד מאה תרנגולות, אנא רבי הושיעני, תן לי איזה סגולה שתציל את המצב.

אמר לו הרבי, תעמוד בפתח הלול ותקרא מזמורי תהילים וה' יעזור

ביום השלישי אומר לו הרב, תשחט כבש בפתח הלול וה' יעזור 

למחרת הגיע שוב אותו אדם וממרר בבכי, רבי עוד מאה תרנגולות מתו, אנא רבי הושיעני, הצילני אולי יש לך עוד איזה סגולה שתציל את המצב.

אמר לו הרב תראה לי יש הרבה סגולות השאלה אם לך יש מספיק תרנגולות!

עם ישראל הוא עם סגולה: כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (דברים יד ב')

עם ישראל זה עם שאוהב סגולות, אוהב קיצורי דרך, לא אוהב לעבוד קשה, אנשים רוצים לשבת בבית ולהרוויח בלי לעבוד. אבל זה לא עובד, אי אפשר להרוויח בלי לעבוד.