מקרה נדיר באסותא אשדוד: לוחם בן 19 לקה בשבץ מוחי בין הקידוש ליציאה עם החברים

ערב שישי בחודש יוני האחרון התחיל עבור שליו נחמני מאשדוד במפגש משפחתי סביב שולחן הקידוש. שליו, אז לוחם בן 19, תכנן לצאת בהמשך לבלות עם חבריו. אלא שבתוך רגע הופיעו סימנים שאיש לא ציפה להם אצל צעיר בריא וספורטיבי.

תחילה ראה הבזקי אור וחש שהתמונה מול עיניו נטויה על הצד. בהמשך התקשה לדבר ולשמור על שיווי משקלו. בני משפחתו הבחינו שהוא מבולבל ושדיבורו אינו ברור. כשהתבקש להרים את ידיו, לא הצליח לעשות זאת כראוי.

הוריו הזעיקו את מד"א, אך שליו התקשה להבין את חומרת המצב וסירב בתחילה להתפנות. הוא רצה לחזור לישון. רק לאחר שחבר הוזעק לביתו וסייע לשכנעו, הסכים לעלות לאמבולנס.

"בחיים לא הייתי חושב שזה יקרה לי", הוא מספר. "ראיתי בעבר פרסומות על שבץ מוחי, אבל לא העליתי בדעתי שזה משהו שיכול לקרות למישהו בגילי. בהתחלה בכלל לא הסכמתי להתפנות, רציתי לחזור לישון. אמרו לי שאם אני חוזר לישון, אני יכול למות".

לפי הערכתו, כ־40 דקות לאחר תחילת התסמינים הגיע לבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. הצוות זיהה חשד לשבץ והפעיל את נוהל הטיפול הדחוף. בדיקות ההדמיה אישרו כי אכן עבר שבץ מוחי, ולפי הודעת בית החולים הוא טופל בתרופות לדילול הדם.

את הטיפול והבירור הוביל ד"ר רום מנדל, מנהל שירות שבץ מוחי במחלקה הנוירולוגית. לצד גילו הצעיר, בלטה הפרעת הראייה החריגה שתיאר שליו — תחושה שהעולם מולו נטוי על צדו. בבית החולים מסבירים כי זו תופעה נוירולוגית לא שכיחה, העלולה להופיע בעקבות פגיעה באזורים האחראים לעיבוד מידע חזותי ולתפיסת המרחב.

במהלך האשפוז התגלה פתח בין שתי העליות בלבו, המכונה PFO. לדברי מומחי אסותא, פתח כזה קיים אצל כרבע מהאוכלוסייה ולרוב אינו גורם לבעיה, אך במקרים מסוימים הוא עלול לאפשר מעבר של קריש דם אל המוח.

לאחר שהבירור הצביע על קשר אפשרי בין הפתח לבין השבץ, הוחלט לסגור אותו בצנתור ובהשתלת התקן ייעודי. את הפעולה ביצע פרופ' איל בן אסא, מנהל יחידת הצנתורים במערך הקרדיולוגי. לפי בית החולים, הצנתור נעשה בהרדמה מקומית, בסיוע אולטרסאונד תוך־לבבי, והסתיים בהצלחה וללא סיבוכים.

כיום, כארבעה חודשים לאחר האירוע, שליו בן ה־20 חש בטוב ומתפקד באופן עצמאי. עם זאת, הוא עדיין מתמודד עם קשיי זיכרון מסוימים ועם סחרחורות בעת מאמץ. בעקבות האירוע שוחרר משירותו הצבאי והוא ממשיך במעקב רפואי.

"כשסיפרתי לאנשים שעברתי שבץ מוחי, כולם היו בהלם. הם לא האמינו שזה הגיוני בגיל שלי", הוא אומר. "מהרגע שהגעתי לבית החולים הרגשתי שאני בידיים טובות. הצוות במחלקה הנוירולוגית טיפל בי בצורה יוצאת מן הכלל, ואני באמת לא חושב שיכולתי לקבל טיפול טוב יותר".

ד"ר מנדל מדגיש: "שבץ מוחי בגיל 19 הוא אירוע חריג מאוד. אצל צעירים אנחנו מחפשים גורמים שונים מאלה שמאפיינים שבץ בגיל מבוגר, ובהם בעיות לבביות והפרעות בקרישת הדם. במקרה של שליו, גם התסמינים היו יוצאי דופן. לשמחתנו, מדובר היה בשבץ קל, ללא פגיעה תפקודית משמעותית, והוא התאושש היטב".

פרופ' בן אסא מוסיף כי אצל מטופלים מתאימים סגירת הפתח עשויה להפחית משמעותית את הסיכון לשבץ נוסף, אך מבהיר: "אין צורך שאנשים בריאים ייבדקו כדי לחפש פתח כזה, ואין הצדקה לסגור אותו באופן מניעתי".

לרגל יום השבץ המוחי הבינלאומי, המצוין היום, 29 באוקטובר, מבקשים באסותא אשדוד להעלות את המודעות לסימני האזהרה: הפרעה פתאומית בשיווי המשקל או בהליכה, שינוי פתאומי בראייה, חולשה ביד או ברגל בעיקר בצד אחד, צניחה של זווית הפה וקושי פתאומי בדיבור או בהבנת הנאמר.

דינה גולדין, אחות מתאמת נושא שבץ מוחי בבית החולים, מדגישה: "לא צריך להופיע יותר מסימן אחד כדי לפעול. אחד המאפיינים המרכזיים של שבץ מוחי הוא שהתסמינים מופיעים בפתאומיות. אדם שעד לפני רגע הרגיש טוב מתקשה לפתע להרים יד אחת, לדבר בצורה ברורה או לשמור על שיווי המשקל. במצב כזה אסור להמתין ולראות אם זה יעבור. אנחנו אומרים תמיד שזמן שווה מוח, ולכן יש להתקשר מיד למד"א בטלפון 101".

לדבריה, גם אם התסמינים חולפים בתוך דקות, נדרשת בדיקה רפואית דחופה. חשוב לזכור מתי החלו, משום שלמידע הזה יש משמעות בקביעת אפשרויות הטיפול.