גן יבנה נפרדת מסשה (ישעיהו) שלומוביץ שהלך לעולמו ביום חמישי האחרון

"בכל יום שישי הוא היה מביא לסבתא שלי פרחים" מספרת נכדתו אופיר. "סבא נולד בברית המועצות ב-1939 בעיצומה של השואה. הוריו סחבו אותו בתוך שק של תפוחי אדמה כשעברו מעיירה לעיירה בהימלטם מהנאצים. יום אחד, נאצי רכוב על סוס, הבחין בו והודות לעיניו הכחולות וראשו הבלונדיני הוא הזכיר לו את בנו הקטן והוא נלקח לבית מחסה וכך ניצל." בגיל 15 התגייס סשה לצבא האדום ושירת בו 3 שנים. כאשר חזר לבסוף הביתה, הכיר את אשתו אמה ועבד במפעל. בשנת 1977 עלו שניהם ארצה והגשימו את חלומם הציוני. לארץ הגיעו הזוג שלומוביץ חסרי כל  ובנו את חייהם כשסשה עבד כאזרח עובד צה"ל ועסק בבניית מטוסים. לזוג נולדו שני ילדים, טל ויפה. סשה נלחם במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 ותמיד סיפר על כך. עם הזמן, נולדו לסשה ואמה שבעה נכדים וכולם גרים בסמוך בגן יבנה במרחק קצר זה מזה. 

אופיר מספרת כי סבא שלה היא מגיע לבתי ספר ומרצה במסגרות שונות ביניהן צה"ל ויד ושם כשהוא מספר את הסיפור האישי שלו כילד בשואה. הוא אף הוזמן להרצות במסגרות שונות בארה"ב. "כשהילדים שלו היו קטנים, הוא מעולם לא הסכים לספר את הסיפור שלו ורק לנו, לנכדים הוא סיפר. בשנה שעברה הוא הוזמן להרצות במתנ"ס ביום השואה." סשה היה פעיל במועדון גיל הזהב בגן יבנה ונהג לקום יום יום בחמש בבוקר כדי לצעוד. אהב להיות בחוץ באוויר הפתוח ויותר מכל, אהב אנשים. 

"סבא וסבתא היו ביחד 56 שנים" מספרת אופיר. "הוא אהב את המשפחה יותר מהכל. הוא היה סבא נפלא והיה מעורב בחיים של כולנו. הוא היה מלא שמחת חיים. אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו חזקים ומלאי שמחת חיים כמו סבא שלי שידע להעריך כל יום בחיים האלו. בכל יום שישי הוא נהג להביא פרחים לסבתא שלי. אני רוצה שיזכרו אותו כאיש טוב, נעים הליכות ואוהב אדם. " 

סשה, ישעיהו שלומוביץ 1939-2019 יהי זכרו ברוך.