תמר קוץ, תושבת כפר עזה שאיבדה את משפחתה בטבח , הלכה לעולמה משברון לב

בעלה של תמר, בני קוץ, נותר עמה עד יומה האחרון. השניים, מהוותיקים והמובילים בקיבוץ, חיו בו כל חייהם הבוגרים, גידלו את ילדיהם ובנו קהילה איתנה ומלוכדת. תמר הייתה גננת ומורה במשך עשרות שנים, ואהובה במיוחד על ילדי הקיבוץ כפר עזה . 

בשבת בבוקר ההיא, עם תחילת הירי והרקטות, נכנסו תמר ובני לממ"ד. במשך זמן רב ניסו ליצור קשר עם בנם אביב ומשפחתו, שגרו בקצה הקיבוץ – לשווא. מאוחר יותר נודע כי חמושים פרצו לבית המשפחה וירו למוות בכל בני הבית, כשאביב מחבק את אשתו וילדיו ברגעיהם האחרונים.

במשך החודשים שחלפו מאז, תמר ובני הקדישו את חייהם להנצחת יקיריהם. בראיון שנערך עמה לאחר האסון, סיפרה תמר בכאב על הבית השומם של משפחת בנה, שבו נדמה כאילו הדיירים יצאו לרגע ועתידים לשוב. היא תיארה את תחושת החורבן שהשתלטה על הקיבוץ: "החורבן שלנו הוא קיבוץ שחרב, תרתי משמע  הבתים, הזיכרונות, החיים."

תמר לא הסתירה את תחושת הבגידה מצד המדינה. "ישבנו על הגבול, שמרנו עליו, הקמנו יישוב  והושארנו לבד. אף נציג של הממשלה לא בא, לא שמע, לא לקח אחריות. היינו כמו ברווזים במטווח."

היא ובני התמודדו עם הכאב מתוך תחושת שליחות להמשיך את מורשתם של אביב, לבנת והילדים. "אביב אהב להפריח עפיפונים – של תקווה, של אור. גם באותו בוקר היה מוכן עפיפון, אבל הפעם הוא לא עלה לשמיים", אמרה אז בעצב.

מותה של תמר מותיר חלל עצום בקרב מכריה וקהילתה, ומצטרף לטרגדיה הגדולה שכבר חוותה. "משפחת קוץ הייתה לב ליבו של כפר עזה", אמר אחד ממכריהם. "העובדן הוא לא רק של אנשים – אלא של דור שלם של אמונה, עשייה ותקווה."

טרם נמסר מועד הלוויתה

יה זכרה ברוך 

מתוך עדות 710