פרשת בא: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת "בא" פרשת השבוע מפי הרב דוד הכהן שליט"א: "לראות את התמונה המלאה. האם דברים קורים סתם כך?

שום דבר בחיים איננו מקרי הקב"ה נענה למחשבות ולרגשות שלנו. אם נתמקד בדברים השליליים בחיינו, הם עלולים להתרבות, אבל אם נשתדל לראות את חצי הכוס המלאה, נהיה מאושרים יותר.

רבי נחמן מברסלב ניסח זאת בצורה נפלאה:

"כשאתה נשאל לשלומך, אל תרטון, אל תתאונן על צרותיך. אם אתה משיב "רע לי", אזי אומר הקדוש ברוך הוא, "זהו רע בעיניך? אראה לך מהו רע באמת!"

כשאתה נשאל לשלומך, ולמרות הצרות או ייסורים, אתה משיב, "ב"ה טוב מאוד", הכל טוב. אומר הבורא, "זהו טוב בעיניך? אראה לך מהו טוב באמת!".

פעמים רבות אנחנו משתוקקים לדברים מסוימים ולפעמים אפילו מנסים לקבוע איך הם יגיעו אלינו. אולם, למאורעות החיים יש כוח ותבונה משלהם ולעתים, המתנה טמונה בכך שאיננו מקבלים את מה שאנו רוצים.

ואולי זה בעצם לטובתנו שאנו לא זוכים במיליוני שקלים בהגרלת הלוטו – אולי זכייה כזו תוציא אותנו מהאיזון, אולי היא תגרום לנו למריבות עם כל אהובינו. וכבר אמר החכם מכל האדם שלמה המלך. "יש אוצר השמור לבעליו לרעתו".

זה המבט האמיתי שצריך להיות לנו על מהלכי שמים, מבט כולל ומקיף, שקושר ומחבר אירוע לאירוע. אך אנו קרוצי חומר, המבט שלנו שטחי ומצומצם, אנו רואים אירוע מסוים ואיננו מבינים אותו, כי איננו יודעים לשבץ אותו בתמונה הכללית.

פעמים שאנו רואים צדיק ורע לו, רשע וטוב לו ואנו תוהים מדוע השעה משחקת לרשע, מדוע דרך רשעים צלחה, היכן הצדק, היכן היושר?

הראיה שלנו מוגבלת ומצומצמת, אנו רואים רק חלק מהתמונה הכוללת, ובכסילותנו מעזים אנו לבא בטענות ומענות, היכן היא הנהגת ה' יתברך? 

הנהגת הקב"ה עם הרשעים מתאפיינת בהסתרה רגעית אך בלעג וקלס לבסוף. למראית עין נראה ש"דרך רשעים צלחה" הם צוהלים ועולזים בכיכרות, רומסים כל דבר שבקדושה. העומד מהצד כואב ודואב: "למה רגשו גויים"?!

אך התשובה היא: "יושב בשמים ישחק למו", אם נשכיל למעט סבלנות ואורך רוח, אזי נראה שכל "הצלחתם" היוותה הכנה למפלה, הכל היה מתוכנן להפליא עד פרטי פרטים. כפי שקרה לפרעה ולעמו, כך קרה לכל רודפי עם ישראל לדורותיהם.

מסר זה עלינו להעביר לילדינו ולדורות הבאים: כדי לנסות להבין את הנהגת הבורא צריך לדעת שהתמונה הנגלית לעין בשר היא חלקית, פרטים קטנים בלבד המעוותים את האמת!

אך כשהתמונה תתבאר ותתבהר יכירו וידעו הכול: "וידעתם כי אני ד'" כמאמר חז"ל: "נאמן להיפרע מו הרשעים, ונאמן לשלם שכר לצדיקים".

יש דין ויש דיין, כל חוטא בא על ענשו. מתי ואיך? הקב"ה הוא קובע לפי חשבונות שמים. גם אם לא יענש מיד, בוא יבא על ענשו. לקב"ה יש את החשבונות שלו, ה' יתברך מאריך אפו אך לבסוף גובה את שלו

באם נשכיל לראות את התמונה הרחבה יותר, נבין שעלינו להכיר תודה לה' על כל מה שנתן לנו ועל האופן בו הוא מסייע בידנו לצמוח ולהתפתח.

ולמעשה, זו הדרך הטובה שאנו יכולים להשתמש בה, גם כשאנו רואים סביבנו אנשים שחייהם נראים לנו קלים יותר משלנו. או במילים אחרות, כשאנו חוטאים בהשוואות ורואים סביבנו אנשים שנראים מצליחים, עשירים, יפים, מוצלחים ומאושרים יותר מאיתנו,

זה הזמן להזכיר לעצמנו שהחיים שלנו נועדו לנו, ושכל אחד יכול לבחור לעצמו את הדרך שלו. כמו כן, חשוב לזכור שגם אם חייהם של אחרים נראים לנו קלים יותר, לעולם אין לדעת. שכן ידוע, שלכל אחד יש את ה"חבילה" שלו.

כשאתה לא מחזיק מעצמך, מתבטל כלפי שמים, נותן לבורא עולם לנתב לך את הדרך לבטח לא תפסיד, הרי בורא עולם הוא היחידי היודע טוב יותר מה טוב עבורך, כשתסמוך עליו ייטב לך הרבה יותר מאשר תסמוך על עצמך...

תובנה זו למדים אנו מפרשת השבוע

על עשר המכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים נאמר בתורה (שמות י, ב): וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה:

רש"י מסביר מה הפירוש "התעללתי, שיחקתי" הקב"ה היתל ושיחק במצרים. יש להתבונן בפשר הציווי לספר לבנינו ולבני בנינו את ה"התעללות" של השי"ת במצרים, מדוע להתמקד ב"התעללות" ולא בניסים ובנפלאות שבעשרת המכות?!

אם נשכיל להתבונן נוכל להפיק מפרשות אלו לקח חשוב עבור כל יהודי באשר הוא. מלמדנו מרן הנצי"ב מוואלז'ין זי"ע (מובא בתוספת ביאור בספר "מזקנים אתבונן") שיש הנהגה של ההשגחה העליונה שאותה ניתן לכנות בשם: "צחוק". והיא באה לידי ביטוי מיוחד בעשרת המכות, הבנת תכליתה של הנהגה זו, היא המפתח להבנת דברים רבים, הנראים לנו כחסרי פשר.

"הבן איש חי" כותב בספרו עוד יוסף חי בפרשת יתרו על הפסוק "וישמע יתרו כל אשר עשה ה' לישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".

לכאורה מה המעלה המיוחדת של יתרו הרי לא רק יתרו שמע על מעשה ה' במצרים, גם כל האומות שמעו, כך אומרים אנו בשירת הים, "שמעו עמים ירגזון" (שמות טו, יד) מדוע אם כן מכל העמים רק יתרו שמע ובא?

מסביר ה"בן איש חי" התשובה כתובה בפסוק עצמו: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" אכן, כולם שמעו, אבל הם שמעו על כל מעשה בנפרד, התייחסו לכל מכה שהיתה במצרים בפני עצמה.

המעלה של יתרו הייתה שהוא שמע את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו" כלומר, הוא השכיל להתייחס למכלול ולראות את התמונה המקיפה והכוללת

אומר הבן איש חי על דרך הנהגת ה', כאשר יש רצף אירועים אין אלו אירועים נפרדים אלא האחד קשור בשני, מוביל לשני. התוצאה המתגלית לעינינו לבסוף, תוכננה מראש והכל נועד כדי להגיע אליה!

זה באור דברי דוד המלך ב"מזמור שיר ליום השבת" בתהילים. "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד" אם אתה רואה רשע שהשעה משחקת לו, "בפרוח רשעים כמו עשב", דע כי בסופו של יום תהיה לו מפלה גדולה, "להשמדם עדי עד".

זהו מבט נכון, אבל הוא מבט חלקי בלבד, המבט האמיתי והשלם הוא שמלכתחילה הקדוש ברוך הוא מגביה את הרשע כדי להפילו

כך היה במכות מצרים: ההצלה החלקית שהיתה להם במכה מסוימת, נועדה כדי להביא עליהם את המכה הבאה.

זהו שנאמר (איוב יב, כג): "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם". כל מה שהקב"ה מרומם ומגביהה את הגויים, הוא כדי להפילם.

מדוע צריך בתחילה להגביה אותם, הרי הקב"ה יכול להפילם מיד? אלא הוא רוצה שנפילתם תהיה מוחצת, והנפילה מגובה קשה וכואבת יותר.

כך אומר המדרש על הפסוק במגילת אסתר (ג, א): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: המן הרשע לא התגדל אלא למפלתו.

המדרש מביא על כך משל: משל לאדם שהיה לו סוס, חמור וחזיר, והיה מפטם את החזיר בלי גבולות, ואילו את הסוס והחמור היה מאכיל במידה.

אמר החמור לסוס מה עושה השוטה הזה, לנו שאנו עושים מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במידה, ולחזיר שהוא בטל ממלאכה נותן לו בלא מידה?

אמר הסוס לחמור, אל דאגה, תבוא השעה ותראה במפלתו שאין מאכילין אותו משום כבודו אלה לרעתו הוא מפטם אותו, מפטמים ומכשירים אותו לשחיטה כדי לאכול את בשרו

כך המן הרשע לא נתגדל ונהיה משנה למלך אלא לרעתו. "בפרוח רשעים כמו עשב" וזאת כדי "להשמדם עדי עד".

ובכלל, סיפור יציאת מצרים בכללותו נועד להשריש את האמונה בבורא יתברך ואת הידיעה כי הוא ורק הוא מנהל את העולם.

אנו מאמינים בני מאמינים שהכל משמים. הקב"ה מרעיף עלינו מטובו. יחד עם זאת, יודעים אנו ששום דבר אינו מובן מאליו, צריך לחיות מתוך הכרה וידיעה ש"חיים ברצונו",

להרגיש את בורא עולם כל הזמן, לדעת שהוא מחיה אותנו בכל רגע ורגע. מי שחי כך, כל צורת חייו מקבלת אופי אחר של יראת שמים טהורה ושל "פחד אלוקים לנגד עיניו" (תהילים ו, ב)

באם נזכה לחיות כך נזכה שהקב"ה יתן לנו את צרכינו וימלא את משאלות לבנו לטובה ולברכה."