פרשת שמות: פרשת השבוע עם הרב דוד הכהן שליט"א (וידאו)

פרשת שמות מפי הרב דוד הכהן שליט"א: יהודי שכל חייו סבל, עבד מבוקר עד ערב, הילדים מסתובבים ברחובות, אשתו חולה הוא הולך לבית הכנסת פותח את ההיכל שופך את לבו לבורא עולם, רבש"ע תעזור לי.

סוגר את ההיכל והולך לאחוריו עם הפנים כלפי ההיכל. הוא לא שם לב למדרגות החליק ונפל. הוא קם ואומר, רבש"ע אתה לא רוצה לעזור אל תעזור אבל למה לדחוף?

מה רוצים מפרעה?

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: (שמות א. א')

המדרש שואל מדוע כתבה התורה ואלה עם ו' ולא אלה? (תנחומא שמות ד') לומר לך כי זמן הגלות התחיל מימי אברהם משנולד יצחק, וזה שאומרת התורה: ואלה וגו' הבאים מצרימה מוסיף על הראשונים לומר לך שגם הראשונים היו בגלות ואלה עמהם.

ספר שמות הינו ספר הגאולה ומחובר הוא לספר בראשית בו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול': (בראשית טו. יג' – יד')

כשיעקב ירד למצרים יחד עם משפחתו מנתה המשלחת שבעים נפש. כעת, לאחר פטירת יעקב ויוסף, בני ישראל שהתגוררו בארץ גושן פרו ורבו ומילאו את כל הארץ.

פרשת שמות היא הפרשה הראשונה בספר שמות הפרשה פותחת פרק חדש בהיסטוריה של עם ישראל: יעקב, יוסף ואחיו נפטרו מהעולם, והמלך החדש שקם על מצרים רואה את התרבותם העל טבעית של ישראל כאיום דמוגרפי, פצצה ביולוגית, לכן הוא מחליט לשעבד ולענות את עם ישראל, מתוך חשש שהם יהפכו לכוח צבאי וימרדו בו,

הוא חושש כי היהודים המתגוררים בארצו יהוו גייס חמישי בעת מלחמה ולפיכך הוא מטיל עליהם עבודת פרך, בכך הוא מסיר מהם את התקוה לחיים נורמליים וממילא הם לא רואים טעם להביא לעולם ילדים שיהיו עבדים לפרעה. בכך הרוויח פרעה גם עבדים בחינם וגם הפסיק את הילודה, אך רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

האסטרולוגים חוזים בכוכבים כי עומד להיוולד ילד יהודי שיושיע את ישראל. פרעה ממהר לנקוט בצעדים חריפים: הוא קורא למיילדות העבריות שפרה ופועה ומצוה עליהן להמית את הבנים הזכרים שייוולדו לעם ישראל.

המיילדות היראות את האלוקים לא מצייתות לדבריו, וכאשר הן נשאלות על-ידי פרעה מדוע הן לא ממיתות את הזכרים הנולדים? הן משיבות כי הנשים העבריות יולדות בעצמן ללא סיוע.

עמרם גדול הדור היה, לאחר גזירת פרעה גירש את אשתו בתואנה כי אין ברצונו ללדת ילדים שיושלכו אל היאור, אומרת הגמרא כשעמרם גירש את אשתו יוכבד, עמדו כולם וגירשו את נשותיהן.

באה מרים ואמרה לאביה אבא, גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה גזר רק על הזכרים ואתה גם על הנקבות, פרעה רשע, ספק גזירתו מתקיימת ספק לא מתקיימת ואתה צדיק אבא וצדיק גזירתו ודאי מתקיימת שצדיק גוזר והקב"ה מקיים, וגם ראיתי ברוח הקודש שאתה צריך להוליד בן שיושיע את ישראל. עמד עמרם והחזיר את אשתו והחזירו כולן את נשותיהן. וכך נולד משה מושיען של ישראל בזכותה של מרים אחותו

חלק משמעותי מהווייתנו כעם היא זכר ליציאת מצרים: אנו מחויבים להזכירה מספר פעמים בכל יום, בשבתות ובמועדים "זכר ליציאת מצרים".

ישנן מצוות שנצטווינו בהם כתוצאה מהנס הגדול שנפדנו מעבדות פיזית לפרעה לעבודת ה' ומחויבים אנו לספר בספור יציאת מצרים, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

עם ישראל גלה למצרים. במצרים פרעה שעבד אותם בעבודת פרך בבניית ערי מסכנות, עבודה המשברת גוף ונפש. את התבן היה עליהם ללקט וממנו להכין לבנים ולקובען בבנין על פי כמות קבועה מראש.

מי שלא עמד במשימה, היה פרעה משקע את בניו כנדבכים בבנין. אם לא די בכך, פרעה מייסר אותם בהטבעת בניהם ביאור, ואף שוחט את בניהם ורוחץ בדמם. אכזריות העולה על כל דמיון. כל הקורא זאת מיד עומד ושואל – מדוע? במה חטאו אבותינו שזה עונשם?

דוקא העם הנבחר – בני אברהם יצחק ויעקב – אוהבי ה', העם שהיה אמור להיות מופלה לטובה, מופלה לרעה, סובל ומתייסר?

גלות זו לא הגיעה בהפתעה. הקב"ה הקדים והודיע על כך לאברהם אבינו בגזירת בין הבתרים:

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר …. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר; ה' אלוקים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?… וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו, וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל": [בראשית פרק טו, א]

הקב"ה מודיע לאברהם מראש על העתיד לעבור על בניו. ולמרבה הפלא אברהם כלל לא מתפלל על בניו! אפילו בסדום שהיו רשעים גדולים, ולאברהם לא היה כל קשר לאנשי סדום ובכל זאת הִרבה עליהם אברהם בתפילה, אולי יש חמישים, ארבעים כו' "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". ואילו כאן – שמדובר בבניו, מקבל זאת אברהם בשוויון נפש, וכלל אינו מנסה לבטל את הגזירה הקשה?

דבר נוסף מוזר בגזירת גלות זו. גלות מצרים אינה תלויה בזכויות של עם ישראל. זוהי גזירה מוחלטת. לא נאמר כאן שאם הם ילכו בדרך ה' ינצלו מן הגלות. מדוע? מדוע אין כאן התניה כמו בכל נבואות התורה?

גלות מצרים איננה יוזמה של פרעה, הרבה לפני שפרעה נולד כבר הודיע הקב"ה לאברהם על גלות זו אם כן מה רוצים מפרעה? במה הוא אשם?

וכשנעמיק בספר בראשית נגלה שגלות מצרים היתה ידועה מראש לאבות הקדושים.

המדרש מספר שכאשר יעקב נטל את הבכורה והברכות מעשיו אחיו אמר עשיו בלבו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" אמו רבקה ששמעה זאת ברוח הקודש ביקשה להבריח את יעקב בנה ללבן אחיה מפני עשיו

עשיו שלח מיד את אליפז בנו לדלוק אחרי יעקב ולהורגו. אליפז תפס את דודו יעקב וביקש להורגו, אמר לו יעקב, דע כי יש שטר פתוח של גזירת בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה אם אתה הורגני הרי שאביך וזרעו יצטרכו לפרוע שטר זה. אם כן יעקב ידע על גזירת השעבוד

זאת ועוד לאחר המפגש ההיסטורי בין יעקב לעשיו נאמר על עשיו: [בראשית פרק לו-ו] וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:

פירש רש"י [שם ז, מבר"ר פב] מדרש אגדה – מפני יעקב אחיו – מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק. אמר; אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר: ע"כ. אומר עשיו, לא רוצה לא את הארץ ולא להיות שותף בנטל של גזירת בין הבתרים

מקור נוסף הוא ממכירת יוסף. כיצד יתכן שהשבטים שבטי יה יעשו מעשה כזה למכור את אחיהם לעבד, אפילו אנו כאנשים פשוטים לא היינו מעיזים לעשות מעשה בזוי כזה, איך אם כן השבטים הקדושים הרשו לעצמם לעשות זאת?

אלא שהקב"ה שנאמר עליו אל  נורא עלילות העליל כביכול בכל מיני דרכים כדי לגרום לעם ישראל לרדת למצרים, וחלק מהסצנה היה שהאחים ימכרו את אחיהם ויהיה רעב בארץ ויעקב יאלץ לרדת למצרים ובכך יתחיל השעבוד לקיום גזירת בין הבתרים ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה

זאת ועוד, כאשר יעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו נאמר בתורה: וישלחהו מעמק חברון אומר רש"י: מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך (ט"ו י"ג). היינו שהשליחות של יוסף לאחיו הייתה כדי "לקיים את העצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון"

והשאלה הגדולה: מדוע בכלל באה הגלות הזו על עם ישראל? מה מטרתה? מדוע גלגל אותנו הקב"ה למסכת יסורים זו, מה הסוד האלוקי בסבל הזה? הקב"ה הודיע לאברהם אבינו על גלות זו כמאתיים שנה לפני שבכלל נולדנו, מה פשענו ומה חטאנו?

לשם מה הכניס אותנו הקדוש ברוך הוא למהלך הקשה הזה. הרי אנו מאמינים באמונה שלימה, שאותו אלוקים שבידו הגדולה הכה את מצרים והוציאנו לחרות, הוא אותו אלוקים שהכניס אותנו לשעבוד ולגלות.

מה אם כן הסוד הטמון בכל הגלות הזו?

ננסה לבחון הן את הסיבה לגלות ולשעבוד, והן את המטרות והתכנים שאפשר ללמוד מעצם האירוע גם אם אינו מסביר בדיוק סופי ומוחלט למה אירע בדיוק כך ולא אחרת

אומרת התורה: "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית טו, יג) יש לזכור שכבר בברית בין הבתרים נודע לאברהם שבניו ישועבדו בארץ לא להם ויתענו שם

ישנה גמרא מפורשת שטוענת שגלות מצרים היתה עונש על מעשה של אברהם אבינו. רבי אבהו בשם רבי אלעזר (נדרים לב ע"א) אומר: "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים". הוא מבין שאברהם אבינו חטא בחטא מסוים ונענש בכך שבניו נשתעבדו במצרים.

נקודת ההנחה של השאלה היא, שהקב"ה לא היה משעבד את בני ישראל ללא כל חטא מצידם. אך עדיין יש לתמוה מדוע נענש זרעו של אברהם בשל חטאו של אבי האומה אברהם.

שמואל, מענקי אמוראי בבל, הבין שגזירת השעבוד היא על הדבר האחרון שעשה אברהם לפני שהתבשר על שעבוד מצרים. שמואל טוען שאברהם הפריז על מידותיו של הקב"ה כששאל את הקב"ה לאחר הבשורה על הארץ "במה אדע כי ארשנה", אברהם היה אמור להאמין להבטחת ה' על הארץ ולומר תודה כמו שנהג לאחר שהקב"ה בירך אותו שיהיה לו בן, והתורה העידה אז על אמונתו האבסולוטית של אברהם ואמרה: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה".

הרמב"ן בפרושו לפרשת לך לך לא חושך בחריפות על מעשה אברהם, והוא טוען שחטא חטא גדול, ועל כך נענשו בני ישראל וירדו למצרים

הרמב"ן טוען שאברהם אבינו חטא בכך שירד למצרים בשעת הרעב הראשון שתקף אותו מיד בכניסתו לארץ".  ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה" (פרוש הרמב"ן, בראשית יב, י(

האברבנאל טוען שלא מדובר פה בחטא אברהם, אלא בחטא בני יעקב. כאשר האחים מגיעים למצרים ומסתבכים עם יוסף אנו מוצאים פסוק מעניין: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת". האחים מבינים שהצרה באה עליהם כתוצאה מהתנהגותם כלפי אחיהם השנוא, יוסף.

האברבנאל מביא הוכחות על מדה כנגד מדה, רעה תחת רעה שהגיעה לאחים בשל חטאם: הם חטאו והם ירדו למצרים, מכרוהו להיות עבד במצרים ולכן הם נמכרו לעבדות במצרים, הם השליכו את יוסף אל הבור כנגד זה ו"כל הבן הילוד היאורה תשליכהו". יוסף ירד בגללם והם ירדו בגללו, הם היו במרעה הצאן בשעת החטא וירדו בגלל מרעה לצאן. יוסף ויעקב היו גורמים לחטא אך לא חטאו ממש ולכן עצמותיהם הועלו ממצרים.

מסביר האברבנאל שלאחר שהשבטים ירדו למצרים, זרעם נשאר כבר ונשא את עול אבותיהם, ומרחיב בכך

המהר"ל יוצא במתקפה כנגד הסבר האברבנאל ותוקף אותו מכמה וכמה כיוונים: אומר המהר"ל חטא האחים אירע לאחר גזירת השעבוד, וכן שהשעבוד למצרים היה סיבת המכירה, ולא המכירה סיבה לשעבוד.

ובאפיק אחר ננסה לתהות על סוד הסבל בכלל, על הרגעים שקשה לנו ופעמים אנו אף נשברים מיזה, יש זמנים שמרגישים כאילו שהחיים נלחמים בנו. הסבל לא בא סתם כך מאליו, הקב"ה שולח אותו אלינו. מתי הוא שולח לנו את הסבל ומה המטרה בכך. 

עלינו לדעת כי פעמים דרך הנהגתו של ה' יתברך היא להצר צעדינו בשביל לזכך אותנו ולקרבנו אליו כי הדרך להתקרבות לה' יתברך היא כאשר אדם נמצא במיצר, בצער

משה רבנו אומר זאת מפורשות: "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (דברים ד, כ)  

רואים במפורש שמטרת גלות מצרים היתה צרוף עם ישראל. כשם שמצרפים את הזהב באש כדי לזקק אותו ולקבל זהב טהור, כך מצרים היוותה עבור עם ישראל בית גידול וחממה לתחילת גידולו.

אמנם, לא היה זה בית גידול כפי שאנו מכירים, אשר תומך בוולד ומעניק לו את התנאים האופטימליים לגידולו. במצרים היה בית גידול שחישל את עם ישראל, העניק לו כוחות עצומים עקב הקשיים שעבר, ומי שלא נהרג חושל. חישול זה היה נצרך לעם אשר יעודו המיידי הוא לכבוש את שבעת העמים, ואשר ההיסטוריה מייעדת לו קשיים רבים כנגד כל העולם כולו "כעם לבדד ישכון".

עם ישראל יצא ממצרים להרפתקאות המדבר, לכיבוש הארץ ולכיבוש העולם, אחרי חינוך קשה שהוציא מהעם הצעיר כל תחושת פינוק והרגיל אותו לעבודה קשה, שלא שוברת אותו, ולמיצוי כוחותיו הפנימיים עד הסוף. טיעון זה מוזכר שוב בנביא "כי עמך ונחלתך הם אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל" (מלכים א, ח, נא)

הר"ן טוען שגלות מצרים היתה "להכניע לבותם של ישראל כדי שיהיו ראויים לקבל את התורה ושהיה זה מכלל יסורים של אהבה".  

האברבנאל מוסיף וטוען שעם ישראל ראו את מופתיו של הקב"ה באופן שיתבאר להם כוחו ויכולותיו ולא ישאר בלבם שום ספק..." "כדי לצרפם... כי הנה העם המעותד לקבל הדבור הא-לוקי במתן תורה יצטרך בהכרח להסיר מתוכו כל טומאה ולכלוך, ולזכך נפשו מכל דעה ואמונה נפסדת... ויהיו ראויים לקבל התורה והמצוות ולרשת התורה הקדושה ולהדבק בהם ההנהגה הא-לוקית בלי שום אמצעי.

אז אם אנחנו בנפילה, בצער, בכאב נבין שזה לא סתם בא לנו, הקב"ה מחפש אותנו, מבקש את קרבתנו אליו ואם אנו לא עושים זאת מתוך רווחה ושמחה הקב"ה דואג להביא אותנו אליו דרך כאב וצער כי זו הדרך להביא אותנו אליו

הקב"ה ברא אותנו בעולם הזה עם חסרונות כמו שאנו מברכים "בורא נפשות רבות וחסרונן". לא היה עדיף שהקב"ה יברא אותנו בלי שיחסר לנו כלום? והלא הוא כבר נותן משפיע עלינו אז שיתן לנו בשפע בלי שיחסר לנו כלום?

אלא שאם היה נותן לנו הכל ולא היה חסר לנו כלום היינו שוכחים אותו, לא היינו מדברים איתו, לא היינו מחפשים אותו. זה הענין גם של המן שהיה יורד בכל יום ויום, שאלו תלמידיו של רשב"י מדוע הקב"ה לא יוריד את המן פעם אחת לכל השנה, מדוע צריך כל יום להמתין שהמן ירד משמים?

אמר להם רשב"י: הקב"ה רוצה את קרבתנו אליו שנהיה תלויים בו ובכל יום יום נישא עיננו אליו ונדבר איתו, נחפש אותו, כדי להתחבר אליו

הקב"ה אמר למשה דבר אל הסלע ויצאו ממנו מים. משה הלך והיכה בסלע. מה היה ענשו של משה רבנו, שלא יכנס לארץ.

לכאורה איפוא הפרופורציה בין החטא לעונש, היכן המידתיות?

אלא שהקב"ה רצה להטביע בעולם שכאשר יהודי גם אם יהיה קשה כסלע די שתדבר איתו והוא יבין, מה שעשה משה רבנו כאילו קלקל את היסוד הזה ובהכאתו את הסלע קבע יסוד שדיבורים אינם מספיקים וצריך להכות בכדי להבין

אשר על כן כשאנחנו כואבים, סובלים, מצטערים אל לנו להישבר חלילה אלא לראות בזה שהקב"ה קורא לנו, רוצה אותנו כפי שאמר דוד המלך "ואת אשר יאהב ה' יוכיח"

אומרת התורה: "וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם"

ישנן תקופות שבהן הקב"ה מחליט להתגלות וישנן תקופות של הסתרת פנים. מדוע בוחר הקב"ה להסתתר? יש כמה וכמה סיבות לכך. אפשרות אחת של הסתרת הפנים היא עונש על עזיבת אלוקים והליכה אחרי אלוהי נכר הארץ.

הסתרת הפנים היא תוצאה של החטא. ככל שנמשיך במעשים אלו, תימשך ותעמיק הסתרת הפנים. ניתן להבין שיש תלות הדדית בין ישראל והקב"ה, ושאם אנחנו חוטאים ומתנכרים לקב"ה, גם הוא יסתיר פניו מעם ישראל.

אם אנחנו מסתתרים מפניו, אנחנו לא ראויים לדרכי החסד והרחמים שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו, ולכן ניתן לראות בצרות ובאסונות שיבואו מתוך הסתרת פנים מידה כנגד מידה – עונש שהעם ראוי לו.

פעמים שהקב"ה מסתיר פניו כדי שאנו נחפש אותו, אך יש והוא מסתיר את ההסתר, כך שאין יודעים שהוא מסתתר, וכך איש אינו מחפש אותו.

ישנו סיפור חסידי ידוע על רבי שפגש פעם בילדה בוכה. לשאלתו ענתה לו שהיא וחברותיה שיחקו במשחק המחבואים, והגיע תורה להתחבא, אך אף אחד לא מחפש אותה, והיא עדיין ספונה במחבואה. בכה הרבי, הרי גם הקב"ה מסתתר, וזאת במטרה שיתגעגעו אליו ויחפשו אותו, אך איש לא מחפש אותו.

פעמים אדם מצליח בכל דרכיו, בריאות, משפחה, פרנסה, והוא מבין שהקב"ה מיטיב עמו. פעמים שמזלו פונה לו עורף והוא הולך ונכשל בכל מה שעושה, וגם הפעם הוא מבין שה' מסתיר פניו ממנו. והוא פונה אליו ומתפלל. איש מעלה גם יודע שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד.

אך יש מי שחושב בכיוון אחר, הוא תולה את כישלונותיו בנסיבות הזמן, בחוסר פיקחות או בחוסר מזל, אך בשום אופן לא בהסתרת פנים, כי הסתרת הפנים נסתרת ממנו. ואמר ר' שמחה בונים מפשיסחא, שזה גופא חטא נורא.

נסתרות הם דרכי ה'. אכן היו תקופות של הסתרת פנים, אולם גם הן חלק מהתכנית האלוקית שבה הוא מנהיג את העולם. בורא עולם אינו אדיש כלפינו. יש לעולם מטרה, וזה אחד המסרים הנפלאים בפרשתנו