.

יש תפיסה כללית של רחמים שליליים, 'מעורר רחמים'. אולם פה אנו נעסוק בסוג אחר של רחמים. רחמים אמיתיים.

מה הם רחמים? במלה אחת, רחמים הם אמפתיה, יכולת ההשתתפות ברגשותיו של בן הזוג. להבין אותו, לחוש אותו.

לרחם על בן זוגנו פירושו לא רק לחיות אִתו אלא לחיות אותו וההבדל הוא עצום! תפקידנו למלא לו את החסר, לנסות לחוות את הדברים מנקודת מבטו עד שמצליחים להרגיש מה שהוא מרגיש. הרגשת רחמים מובילה אותנו גם להבעת רחמים, דבר המתבטא בנתינת הרגשה לבן הזוג שהוא אינו לבד, שאנו מבינים אותו, מלווים אותו ותומכים בו בכל מצב בו הוא נמצא. רגש הרחמים ממלא אותנו רצון להשפיע על בן זוגנו כל טוב, לסעוד אותו ולמלא את כל צרכיו.

אף שהרחמים חשים הן את צערו של בן הזוג והן את שמחתו, הם נדרשים וניכרים בעיקר ברגעי העצב. אפשר אפילו לומר שלא ניתן להשתתף בשמחתו של אדם אם אין יודעים קודם לכן לחלוק את כאבו. המלה רחמים נובעת מלשון רֶחֶם . הרחמים עוטפים את הזולת ברגעיו הקשים ומעניקים לו הגנה והבנה, מרחב סגור ומקבל, בתוכו הוא יכול להתפתח בביטחון.

פשוט וברור שהרגעים בהם נדרש מאתנו לרחם על בן זוגנו הם הפחות קלים במערכת היחסים. אלו הם הרגעים בהם הוא מעורר רחמים. אנו רגילים לחשוב על ביטוי זה כשלילי: אדם 'מעורר רחמים' מצטייר בעינינו כפתטי, אדם עלוב ועצוב. אדם שאין אנו רוצים להיראות לצידו, כל שכן שלא ייחסו אותנו אליו.

אולם יש דרך אחרת להביט על תמונה זו, הבטה חיובית. כשאדם מעורר רחמים פירושו שהוא מבקש לעורר בנו, כפשוטו, את רחמינו. הרחמים שלנו ב"קומה", בתרדמת. והוא מפציר בהם להתעורר.

אכן, כשרחמינו ישנים אנו בעצמנו ישנים, והזולת הוא כעני המתדפק על פתח ביתנו ומעורר אותנו להבחין בו, לצאת לקראתו ולהושיט לו עזרה.

כשבן זוגנו במצב מעורר רחמים, השאלה אם אנו רואים אותו באור חיובי או שלילי, תלויה במי שאנו. אם הוא נראה לנו שלילי, הדבר מעיד על פגם במידות שלנו, וכהתנשאות מעל בן זוגנו. הרגשה שאנו שלמים, והוא חסר. אך אם נביט על הדברים בצורה מתוקנת, ניזכר שגם אנו בעצמנו, ברגעים אחרים אולי אפילו ברגע זה ממש, זקוקים לרחמי שמים רבים. אם נזכור זאת, ניעתר לבקשת הרחמים של אהובנו ללא שהות.

איתי בן יוסף מחבר הספר "לבדו" זוגיות ונפש באור פנימי, ומנהל מכון הייעוץ "בחדרי הנפש"

רוצים לשאול שאלה? כתבו למייל [email protected]