מיום לידתנו ועד גיל מאוחר אנחנו לומדים עבור חיינו ומניחים שמה שלמדנו הוא הנכון.

נוסחאות במתמטיקה, קריאה, פרשנות של סופר או משורר, הבעה של צייר או פסל. מעבירים לנו חומר כתוב, מסוכם, ברור ומקובל על כולם.

אך האם פעם עצרתם לסתור את הדברים? לנסות לראות אותם הפוך ממה שנאמר לכם או חוויתם אותם כמו עד עתה?

אחרי מלחמת יום הכיפורים, לאחר המלחמה הכואבת, הוקם בצבא ענף שנקרא היפכא מסתברא. הוא הוקם בדיוק על מנת לסתור את כל הדברים שלרוב הם כל כך ברורים אך התבררו כתפיסות שגויות.

אילוסטרציה. צילום: freepik

ניקח דוגמא.

חונכנו, למדנו, שיננו וקבענו שאהבה נשחקת עם השנים.

דיברנו על שחיקה, שעמום, שגרה, הרגלים ועוד מונחים שמקטינים את כוחה של האהבה ואת עוצמתו של הקשר הזוגי. ברור לנו מיום חתונתנו שתהיה שחיקה עם הזמן. על פיה פירושו ההתייחסות למילה שחיקה זהו ״גוש מיוחד גדול הולך ופוחת במשך הזמן״.

אם נסתור את הטענה הזו נוכל לומר שהאהבה לא נשחקה היא עוברת שינויים עם הזמן, היא מפנה את מקומה לדברים החשובים יותר בקשר. היא הופכת מדרך מסורבלת לזורמת ומאפשרת. תדמיינו נחל שהאבנים בו נשחקות עם השנים- יש בו יותר מקום להכיל מים, הוא חלק ונעים למגע מתהליך השחיקה, הוא יפיפה. נשטף ממנו המון לכלוך והוא פותח אופק רחב וחדש.

דווקא ה״שחיקה״ מאפשרת דרכים חדשות ומיטיבות לחיות בתוך הקשר ארוך השנים. רואים את זה?

עוד דוגמא. 

יחסי חמות-כלות.

הסברה טוענת שלעולם הקשר הסבוך הזה לא יצלח. אולם, האם אפשר לומר שההיפך מכך הוא הנכון?

האם הקשר הזה יצלח כי יש פה אינטרס משותף? האם יש פה קרבה לאדם אחד שקרוב לשתי דמויות מרכזיות בחייו? האם ניתן לומר שדווקא בגלל המורכבות יתקיים קשר שמטרתו להעצים ולהרחיב את היחסים המשולשים הללו?

אולי בכלל המשולש הזה הוא הכרחי על מנת לאזן את מערכות היחסים הדומיננטיות ומזל שיש לנו חמות.  

מאז ששמעתי בילדותי את הביטוי ״היפכא מסתברא״ והתאהבתי בצליל שלו- אני משתמשת בו בחיי היום יום שלי. יש לי המון הנחות יסוד - שחלקן בוודאות זקוקות לתהליך ״ההיפך הוא הנכון״. 

נכנסו אלי זוג שבנם יצא מהארון.

האב הטיח בכעס כי איבד את בנו, לעולם לא יוכל שוב לקבל אותו, הבן נידון לחיים קשים ואין הוא מעוניין כאביו להיות חלק מחייו. המפגש היה טעון מאוד ונכר היה שהאב מוצף בבליל רגשות מבלבל.

לאחר כמה מפגשים פתחנו את נושא ״ההיפך הוא הנכון״ ובדקנו אותו אל מול יחסיו עם בנו. התהליך היה נפלא. אולם כמו כל תהליך- הוא לקח זמן.

בסוף המפגשים שלנו טען האב שכל תיאוריה או מחשבה, טיעון או אמירה שיוצאת ממנו כנגד בנו – מיד הוא משתמש במונח ״היפכא מסתברא״- ומוצא שלפעמים, לא תמיד, ההיפך הוא הנכון.

אם חשב שבנו יתרחק מהבית ולא יזדקק להם – הוא טעה. דווקא הבן גילה צורך עז להיות במחיצת הוריו. עוד חשב האב שבנו יתהולל ויצא לבלות בחרת אנשים משוגעים- וההיפך היה הנכון. בנו התחבר עם קבוצת אנשים נפלאה, משכילה, תרבותית ומיוחדת במינה. הוא גילה כי הוא מוצא שפה משותפת עם חבריו של בנו – על אף שהיו כולם גאים.

זה לא פשוט לעצור את מה שאנחנו מכירים וכל כך ברור לנו במשך שנים.

יחד עם זאת, ההיפך הוא הנכון.

כל כך קשה להישאר כל השנים עם אותן הגישות והפרדיגמות ששנים שוכבות לנו בתודעה.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313